פוסטים
  • אכילה רגשית
    פייסבוק, טוויטר, טלגרם, וואצפ, טיק-טוק, עדכונים שוטפים, ברייקינג ניוז... אנו חיים בעידן העומס הקוגניטיבי, סקרנות ולמידה הן תכונות בריאות עבורנו, חשובות להתפתחותנו ולאושרנו. האם כל מידע? בכל מינון? האם שטף המידע והגירויים הרבים שאנו חשופים אליהם בריא לנו?
    בהרצאת טד מעניינת הודי בשם רנגסוואמי רוצה שנתייחס אל צריכה של אינפורמציה כאל צריכה של מזון. "היפותזת הרקמה היקרה" – מערכת העיכול והמוח צורכים אנרגיה מרובה ואצלנו בני האדם גודלם הוא ביחס הפוך למשקל גופנו. מוח גדול שצורך אנרגיה מרובה בא על חשבון מעיים קטנות יותר. בדומה לצריכה של אוכל, איכות המזון, כמותו, אופן ההכנה, רכיבי המזון, הג'אנק והרעלים שבו משפיעים רבות על בריאותנו כך גם צריכה של אינפורמציה. מהי איכות הפיד (תרתי) שאנו צורכים? האם האינפורמציה היא גולמית ואנו מבשלים ומייצרים ממנה ידע או שהיא מזוקקת ורדודה? אנו מלקטים את המצרכים או מואבסים בכל ג'אנק שנשפך עלינו? מכשיר קטן יש לו לאדם משביעו רעב מרעיבו שבע.

    המוח שנמצא בגרייה תמידית של אינפורמציה, נמצא במצב של סטרס כרוני, התפקודים המנטליים, הרגשיים וההתנהגותיים נפגעים. האם קרה לכם מצב שהלכתם לחדר כדי להביא משהו ושכחתם מה רציתם להביא? מוסחות והפרעות קשב, עצבנות, בלבול, דריכות יתר כל אלה הם תסמינים של אכילת יתר אינפורמטיבית (אם בכלל המילה אינפורמציה היא המילה הנכונה) שעל פי רוב תכניה הם קיצוניים. היום ילד בשעה של שוטטות טלפונית יכול להיחשף לחוויות שבעבר נחשפו אליהם במשך חיים שלמים. לצונמי, לכלב שהתעללו בו ולעוד חוויות רגשיות קשות שאנשים מתרגלים לצרוך על בסיס יומיומי והריגוש מהדברים הקטנים של החיים הולך ומתעמעם. כבר קשה למצוא הנאה מסתם שקיעה חורפית, או שיח אינטימי – המוח דורש את מנת הדופמין ומחפש את הריגוש האינסופי בטלפון.
    אנו חייבים לפתח דיאטות אינפורמציה, סינון מידע, איכות מידע וגם רגעים של שקט. כמו ניוטון שישב תחת העץ או ארכימדס באמבט רוב התגליות הגדולות נוצרות בשעה שאנו משתיקים את הגרייה החיצונית ומאפשרים נביעה של היצירתיות הפנימית.
     


  • סתם אינטואיציה /תומר מנשרי

    מַדּוּעַ יֵשׁ מַשֶּׁהוּ וְלֹא שׁוּם דָּבָר?
    הָאֵין הוּא יוֹתֵר אֵלֵגַנְטִי,
    וְהַיֵּשׁ לֹא הָיָה רֵלֵוַנְטִי
    וְכַמָּה עָבַר מֵהֶעָבָר וּמָתַי הֶעָתִיד נִגְמַר?
    הֶעָבָר הִתְמַמֵּשׁ
    הַהוֹוֶה מִתְרַחֵשׁ
    וְהֶעָתִיד מִתְבּוֹשֵׁשׁ
    וְהַאִם הַמָּתֵמָטִיקָה הִיא תַּגְלִית אוֹ הַמְצָאָה?
    בָּהּ חֶלְקִיק אֶל חֶלְקִיק מִתְנַגֵּשׁ
    וּפִתְרוֹן מִשְׁוָאָה מִתְגַּבֵּשׁ
    וְהֵיכָן הוּא סוֹף הָאֵינְסוֹף?
    בָּזֶה הַמִּיקְרוֹסְקוֹפִּי אוֹ בָּזֶה הַטֵּלֶסְקוֹפִּי?
    בָּזֶה הָאַנְתְרוֹפִּי אוֹ בָּזֶה הָאוּטוֹפִּי?
    וְהַאִם הַתּוֹדָעָה וְהַקּוֹגְנִיצְיָה הֵם לֹא יוֹתֵר מִפִיקְצִיָּה?
    לֹא חוֹשֵׁב
    סְתָם, אִינְטוּאִיצְיָה
     


  • כמעט ולא עובר יום שאני לא שומע את המשפט "אתה הראשון שאני מספר לו את זה". מידי יום מטופלים מאצילים עלי את סודותיהם הכמוסים ביותר ומזכים אותי להיות אוצר הסודות. סודות שמעולם לא חלקו. בחיי היומיום הרגילים בני האדם חיים במסווה, בגינוני שווא, במשחקי תפקידים, בהעמדת פנים. המסה של המטופלים מעורטלי הנפש שאני פוגש מידי יום במשך שנים רבות מאפשר לי לחזות בממד נוסף של הקיום האנושי כשהוא נטול מגננות ופוזות. הפתיחות של האנשים בתוך זמן קצר היא מפליאה, כדי לאפשר זאת אתה חייב להיות אומן ביכולת שהחיים המודרניים שחקו "אומנות ההקשבה". קצב החיים המודרניים פגמו ביכולת להקשיב לאורך זמן ומעומק הלב, תאגידי ענק נלחמים היום על כל פיסת קשב. מסרים חייבים להיות מדויקים, קליטים, מהירים כיון שסף הקשב שלנו ירוד ביותר. אנשים כבר לא רגילים שבאמת מקשיבים להם, לדעותיהם, לליבם. רוב האנשים מזהים בקלות האם מקשיבים להם באופן מזויף או אותנטי, האם רוצים בטובתם או האם ההקשבה נובעת מאינטרס מסוים. כשרמת הקשב גבוהה יש לא רק חיבור של קשר עין אלא גם סינכרוניזציה של גלי המוח (בבדיקות FMRI). מה הופך אדם למקשיב טוב? רמת אמפתיה גבוהה אך יותר מכל סקרנות. הסי אי איי לא מכשיר אנשים להקשיב אלא מגייס אנשים סקרנים מטבעם. אם אני חושב על תכונה בולטת שיש בי זוהי הסקרנות, סקרנות ללמידה של כל דבר, מהשולי ביותר ועד לנשגב, מצפוני הלב ועד לקצף פרוידיאני שצף על פני המים. כשמגיע אדם שעובד בביתן של מפעל הפיס, לכאורה עבודה משמימה ביותר, עבורי זה עולם שלם של ידע מסקרן שלא הכרתי בעבר. איך עובד הזיכיון? איך בכלל הגעת לעבודה הזו? מהי התגובה הראשונית לזכייה גדולה? מי אלה הלקוחות החוזרים...? כך ניתן למצוא עניין וללמוד מכל אדם ומכל משלח יד, מאיש המוסד ומעובד המכבסה בקיבוץ, מקונדיטור או מאיש שירות בתי הסוהר, ידע אינסופי. טיפול הומאופתי כטיפול הוליסטי מברר לעומק על כל מאפייני האדם, חוויות שהשפיעו עליו, מצב בריאותו והלך רוחו ומפסיפס הידע לאתר את חוט השני המקשר בין כל החלקים לתמונה ברורה. אומנות ההקשבה היא להניח למטרה ולהיות בתהליך, התעניינות אמתית לא שיפוטית. ניתן להקשיב לכל דבר, גם לסביבה, בכל יציאה לריצה או לטיול אפשר לעבור קילומטרים שלמים מבלי לראות כלום, לטייל במקומות היפים בעולם ולהיות מנותק בעולמך הצר. אך ניתן גם לחדד את הקשב וההתבוננות לפתוח את הלב ולראות עולם עשיר מסקרן מופלא ומגוון.
  • למוחשי הייתה נוכחות גדולה ברכיבי היסוד התיאורטיים והמתמטיים של אייזיק ניוטון, ניתן היה לחשב בקלות ובאופן כמעט מדויק את תנועות גרמי השמיים. עצמים נופלים, כדורים עפים, כוחות בליסטיים – תיאור מדעי מושלם שבעזרתו יכלו להטיס אסטרונאוטים לחלל, ובני האדם יכלו להבינם בנקל, מושלם אך שגוי לחלוטין. שלב נוסף בדרך להפשטת החומר המוחשי באה מג'יימס קלרק מקסוול הוא כבר התחיל לדבר במושגים שקצת פחות אינטואיטיביים לאדם הפשוט. שדות, תנודות אלקטרומגנטיות, גלים. כל אלה ניתנים למדידה אך אנו נדרשים לציוד מתוחכם כדי להנגיש לנו את הידע התת חושי שבסיס התיאוריה. ואז הגיע איינשטיין הגדול שלקח את האינסטרומנטליזציה (תיאוריה שמספקת לנו ידע ע"י נתונים במכשירי המדידה אבל הנתונים הללו לא מלמדים אותנו מאומה על העולם "הממשי") צעד קדימה לעבר תיאוריות מופשטות לחלוטין כאלה שמתנגשות לנו עם חווית הקיום הבסיסית. קשה להבין מה זה אומר שהמרחב והזמן מאוחדים, כשקפצתי בנג'י מגשר נהר בלוקרנס (216 מ', הגבוה בעולם לפי גינס) שבדרום אפריקה לא עלה על דעתי לחשוב שאני נופל אודות לעקמומיותו של החלל ולא בגלל כוח המשיכה. ואם זה עדיין לא מספיק כדי להוציא מידנו את המטריאליזם, באו איינשטיין ואייזנברג והחתולים של שרדניגר וסתמו את הגולל על חלקיקי החומר שלעולם יישארו בלתי ניתנים לחישוב תצפיתי ולעולם יישארו מחוץ להישג ידינו אלא רק באופן הסתברותי. אף על פי כן מכניקת הקוונטים, ותורת היחסות הפרטית והכללית מספקים לנו ניבויים מאומתים ומדויקים ביותר ועל אף מוזרותה הרבה היא התאוריה השלטת.   
    באותה המידה שעולם המדע עבר הפשטה או עידון כך גם עולם הרפואה (ולאו דווקא בסדר כרונולוגי), ריפוי בעזרת צמחים, שיקויים, ודברים שהאדם מצא בסביבתו והשתמש בהם באופן גולמי, ועד להפקת חומרים מהטבע שחלקם היו רעילים מאוד כמו כספית, ארסניק או חומצה חנקנית. מעבר לסנתוז מולקולרי של תרופות. ועד לסוגי רפואה שהנקודה העיוורת של המדע כפי שציינו לעיל מתקשה להבין כמו רפואה סינית על מרידיאניאה ורמת הדילולים שבבסיס הרפואה ההומאופתית. ועל אף כל זאת קשה להתעלם מתוצאות הריפוי המרשימות על בני האדם, ילדים, בעלי חיים ועדרים המגובה במחקרים רבים. אז אולי קשה להבין איך עקמומיות החלל גרמה לי ליפול לעבר הנהר אין ספק שזו הייתה חוויה מופלאה בין אם היא מובנת לנו או לא.
  • קורונה 2020
    זוהי שעתם היפה והמכוערת של כל המומחים מטעם עצמם, הפרשנים, אנשי התקשורת, אנשי הבריאות למינם ולסוגם, הרבנים, הנביאים, יודעי העתים ומחשבי הקיצין
    זוהי שעתם היפה של האנשים הנוהגים בתבונה שלנוכח מגפת הקורונה המתפשטת הזורעת הרס כלכלי רב, הרס חרדתי, הרס חברתי והרס בריאותי נוהגים בענווה, מדוממים את חרצובות לשונם ולומדים חרש אודות המגפה החדשה שפרצה בעולמנו. הם נוקטים במשנה זהירות מחייבת, מסייגים את דבריהם, אלו הם אפידמיולוגים שחוקרים את הקורונה יומם וליל, רבנים ששומרים על בריאות צאן מרעיתם, כתבים שמדווחים בהגינות וביושר.
    זוהי גם שעתם המכוערת של זורעי הפאניקה המיותרת או "המרגיעים הלאומיים" כשאין ברשותם מידע מהימן על המגיפה הנוכחית. הקונספירטורים המקצועיים, המומחים הספקולטיביים, הרבנים שיודעים חשבונות שמיים, אנשי בריאות ורפואה שקופצים עם סוגי חיסונים/ טיפולים קונבנצ' ואלטרנטיביים עוד בטרם נוסו ובטרם נבדקה
    יעילותם ובטיחותם על המגיפה הנוכחית.
    אנסה להביא בפניכם מידע מהימן שיעזור לנו להתמודד עם המשבר הנוכחי. אין טעם להכביר במילים על מחלת הקורונה, הסימפטומים שלה, הסטטיסטיקות, רמת התחלואה התמותה וההבראה הם מתפרסמים ומתעדכנים מידי יום. ראש הממשלה הזכיר בנאומו את השפעת הספרדית, שפעת קטלנית במיוחד שכילתה עשרות מיליוני בני אדם, יש לזכור שהמחלה הגיעה אחרי 4 שנות מלחמה איומה, שיש עדיין מיליוני פצועים ונפגעים עם תנאי תזונה ותברואה ירודים. ההומאופתיה פרצה לעולם בעקבות היכולת הפנומנלית שלה לטפל במגיפות, היא טיפלה בהצלחה במגיפות הטיפוס הכולרה ועוד... ובאופן יוצא דופן בטיפול בשפעת הספרדית:
    מנתונים השוואתיים שנאספו בקרב 26,795 מקרי שפעת שטופלו ע"י רופאים הומאופתיים עולה ששיעור התמותה היה 1.05% בעוד שממוצע התמותה אצל הרופאים הקונבנציונליים עמד על 30%-40%.
    • 30
    רופאים מקונטיקט דיווחו על 6,602 מקרים שטופלו בעזרת הומאופתיה רק 55 מהם מתו (פחות מ 1%)
    שיעור ההחלמה בבית החולים ההומאופתי הלאומי במחוז קולומביה בארה"ב היה 100%
    בניו יורק נאספו נתונים על 17,000 מטופלים שטופלו בעזרת ההומאופתיה, שיעור התמותה היה פחות מ 4%
    רופא הומאופת מוושינגטון דיווח על 6 נפטרים מתוך 3600 מקרים שטופלו בעזרת ההומאופתיה
    דר' אלפרד רוברט שירת כקצין רפואה (והומאופת) בצבא ארה"ב והצטרף לאניית מלחמה דיווח על טיפול ב 81 חיילים חולים – כולם הגיעו ליעדם, בספינה דומה עם רפואה שונה 31 חזרו בארונות.
    יש לזכור שהשפעת הספרדית פגעה גם ואולי בעיקר באנשים בריאים וצעירים לעומת מחלת הקורונה שפוגעת יותר באנשים מבוגרים עם מע' חיסונית מוחלשת. כרגע קולגות והומאופתים מכל רחבי העולם משתפים פעולה בטיפול ואוסף מידע על טיפול בחולי קורונה. הקושי בטיפול בחולי קורונה הוא קוטבי אצל רבים המחלה היא קלה מאוד ואפילו א-סימפטומטית ולכן אין צורך בשום טיפול והם יבריאו בקלות עם טיפול ובלעדיו מצד שני אצל החולים הקשישים והחולים הכרוניים שנוטלים המון תרופות היכולת שלהם להגיב לטיפול קטנה עקב מצבם הרעוע. ובכל זאת הטיפול בחולי קורונה נמצא בלמידה והתהוות ואני מקווה שנוכל לתרום את חלקנו במאמץ המשותף בבלימת המגיפה.
    מה עושים בינתיים? מחזקים את מערכת החיסון. מה זה אומר? קודם כל הדברים הפשוטים: הפסקת עישון, פעילות גופנית, שינה איכותית, ובעיקר יציבות רגשית ונפשית – זהו הגורם החשוב ביותר לשמירה על מער' חיסון חזקה. לאחרונה התבשרנו על סיני בן 100 שהחלים מקורונה, אנו רואים שבכל מגיפה ובכל מחלה בכל שכבות הגיל יש את אלה שמתגברים מהר ובקלות ויש את אלה שחולים כל הזמן או מגיבים קשה. מה מבדיל בין חולה לחולה?
    בעת העתיקה ידעו כולם שיש קשר בין מחלות למצב נפשי רגשי ונפשי אך דווקא מאז התגלתה מערכת החיסון והרפואה המערבית פרצה לעולמנו התייחסו אליה כאל מערכת אוטונומית מבודדת ונוצרה הפרדה בין הגוף לנפש. אך מחקרים רבים מהשנים האחרונות מחזירים עטרה ליושנה ומגלים קשר הדוק בין המחשבות, המצב הרגשי ובין מערכת החיסון במדע שנקרא "פסיכונוירואימונולגיה". כולם מכירים את ניסויי ההתניה הקלאסית של פבלוב, אך פחות מכירים את ניסויי ההמשך של תלמידו, במקום אוכל הוא הזריק לחיות המעבדה חיידקים ובמקום הפעמון הוא חשף אותם לחום, וכך יצר התניה בין חשיפה לחום למערכת החיסון, כך שבפעם הבאה שנחשפו לחום מערכת החיסון נדרכה לפעולה גם ללא נוכחות החיידקים. מחקרים מראים כי לחץ של סטודנטים מפחית את תאי מערכת החיסון כמו גם אנשים שמטפלים בבן זוג דמנטי. פרופ' פילוויו דה אקוויסטו מאוניברסיטת לונדון אומר כי הרגשות שלנו ומערכת החיסון סינרגיות זו לזו כך שלא רק שהרגשות והמחשבות משפיעות על מערכת החיסון אלא גם ההיפך, אצל עכברים שפגעו להם במערכת החיסון נפגע אצלם הזיכרון ויכולת הלמידה.
    בשולי הדברים אני רוצה להתייחס לחיטוי היתר שאנו רואים בכל מקום, אני מבין את הרצון להגיף את הנגיף, וחשוב בימים אלה לשמור על שטיפת ידיים והיגיינה. צריך לזכור שמעבר לכך שהחיידקים והווירוסים לא פראיירים ולא מתים לגמרי הם פשוט מתחלפים, מתחלפים במהירות בכאלה שהם עמידים יותר, וחזקים יותר. סטריליות יתר פוגעת במערכת החיסון שלנו וגורמת לאלרגיות מסכנות חיים. רמת הילדים האלרגיים עולה באופן מבהיל בשנים האחרונות, זהו גם מצב מסכן חיים ולכן גם בחיטוי יש לנהוג בתבונה, במקומות ספציפיים ולא להשמיד להרוג ולאבד את כל הנגיפים והחיידקים בכל מקום (רובם ידידותיים לנו מאוד).
    בני האדם עוברים תקופה קשה, אך זהו גם זמן שיקום לכדור הארץ ולבעלי החיים שבתוכו, זיהום האוויר מהמטוסים פוחת, הזיהום התעשייתי, זיהום האור, זיהום הרעש ובעיקר הזיהום הנפשי שנגרם מעבודה יצרנית בלתי פוסקת - בני האדם נקראים לסגת קצת אל התיבות שבנו להם ולאפשר קצת ריפוי לכדור הנפלא שאנו חיים בתוכו.
    בימים טרופים אלה אני מזמין אתכם לטיפול הומאופתי, לשכך חרדות ופחדים, לחזק את הגוף והנפש, לטפל באופן שורשי במחלות כרוניות. עקב המצב הבידודי ניתן לבצע את הטיפול גם באופן טלפוני.
    בתקווה לימים בריאים יותר
  • אנתוני: הגיע הזמן לדבר על קפה
    אני: דבר...
    אנתוני: אתם אנשי הבריאות הטבעית, הנטורופתים, ההומאופתים והקוראים בקפה לא כל כך אוהבים את הקפה
    אני: מצחיק, אני דווקא אוהב קפה
    אנתוני: אתה יודע שמחקרים מראים שקפה מאריך חיים
    אני: אכן, אבל יש לזכור שמחקרים תצפיתיים שכאלה הם מאוד בעיתיים, אולי אנשים שנוטים לשתות קפה הם אנשים שלא רגישים לקפה ולכן מראש רמת הבריאות שלהם טובה יותר מאנשים שרגישים לקפאין? אולי אלה שפחות שותים הם רגישים יותר, עדינים יותר או שבריאותם רופפת יותר ולכן נמנעים מהקפה?
    אנתוני: אולי
    אני: אבל אני זורם אתך, בהחלט יכול להיות שקפה הוא בריא מאוד. אבל מה זה בריאות בעצם?
    אנתוני: ארגון הבריאות העולמי מגדיר בריאות כך: "בריאות היא מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית מושלמת ולא רק היעדר מחלה"
    אני: הגדרה טובה אבל אני חושב שבריאות זה מתח ותגובתיות דינמית בין גורמי סטרס/עקה/לחץ והיכולת להתגבר עליהם. המתח המשתנה הזה מוביל לבריאות.
    אנתוני: אני מקווה שהבנת את עצמך
    אני: אני אסביר, אבל לפני כן אסבך את העניין אפילו עוד יותר. טבעי זה הדבר הכי לא בריא
    אנתוני: טבעי זה לא בריא?
    אני: "vis medicatrix naturae" – האסכולה הטבעית דוגלת בניקוי רעלים, הסרת גורמים הפוגעים בבריאות ומתוך כך האדם יהפוך לכליל הבריאות. כמו גם הקשבה לחושים הטבעיים שיודעים מה טוב או רע לנו, מרירות מסמן רעילות למשל ולכן הקפה שהוא מר מאוד הוא לא בריא על פי הרפואה הטבעית. הוא גם משתן, מה שמראה שהגוף מנסה להיפתר ממנו וכמה שיותר מהר.
    אנתוני: ואין הצדק עמם?
    אני: חלקית, במצב שאדם רווי ברעלים, נפשיים וגופניים יותר מכפי שהוא יכול לשאת הסרתם תוביל לבריאות.
    אנתוני: אז קפה זה טוב או לא טוב כבר התבלבלתי?
    אני: כל הדברים שנחשבים בריאים, הם בעצם בעלי פוטנציאל לנזק ולכן הם בריאים
    אנתוני: הרגת אותי אחי
    אני: החיים זה סוג של מאבק, בין חוקי האנטרופיה שפועלים לפרק אותנו לבין כוח החיים – המאבק המתמשך הזה הוא מה שאנו מכנים בריאות. העצמות שלנו מתפרקות ונבנות באופן תמידי, אם לא יופעל עליהם לחץ הם יהיו חלשות ושבירות, אם יופעל עליהם לחץ חזק מידי הם ישברו, אך לחץ מתון יבנה ויחזק אותן. וכך זה בכל דבר, פעילות גופנית זה יצירת נזק מתון שגורם לגוף להתחזק.
    אנתוני: אבל אמרת שטבעי זה הדבר הכי לא בריא
    אני: אכן, חושנו למשל מושכים אותנו למתוק ומרחיקים אותנו מהמר לשם הגנה מפני רעילות, אבל המתיקות הזו הורגת אותנו ודווקא הדברים המרירים שמהם אנו אמורים להיזהר מחזקים אותנו. קפה, תה, שום, בצל. עלים וסיבים חסרי יכולת פירוק שלא מהווים אנרגיה זמינה כמו עשבי תיבול, צמחי מרפא שיש בהם רעלים שאמורים להגן על הצמח, דברים חריפים ששורפים אותנו – כל אלה הם גורמים שבאופן טבעי אנו אמורים להתרחק מהם אבל למעשה הם בריאים לנו כשאנו צורכים אותם במידה מתונה, הם פוגעים בגוף ומדרבנים אותו לפעולות ריפוי/ ניקוי/ תגובתיות. המאבק והמתח הזה יוצר בריאות. (ילדים קטנים ובעלי חיים נמנעים מלאכול אותם כיון שהאינסטינקטים הטבעיים שלהם בריאים ומצב בריאותם טוב ותגובתי לכן הם פחות זקוקים לגורמי עקה מדרבנים).
    אנתוני: יש לך דוגמאות נוספות?
    אני: לרוב, האינסטינקט הבסיסי שלנו הוא לאכול, אבל אכילת יתר תפגע בבריאותנו ודווקא צומות מידי פעם ובאופן מתון תשמור על בריאותנו, אלכוהול הוא חומר מסרטן ומזיק מאוד אבל מעט ממנו דווקא מועיל כך גם חשיפה לשמש, לווירוסים, חיידקים ומחלות באופן נורמלי. וזה נכון גם למצב הנפשי והרגשי.
    אנתוני: אז להתחיל קצת לעשן? ללגום מעט ציאניד או ארסניק?
    אני: יש רעלים חזקים גם במידה קטנה, יש רעלים שמצטברים, ויש רעלים חדשים שהגוף שלנו לא יודע איך להתמודד איתם. אגב יש מספיק ציאניד בשקדים ומספיק ארסן באורז לא צריך להוסיף.
    תרופות הומאופתיות הם בעצם סטימולנטים שמחליאים את הגוף באופן זעיר ומדויק, כל מטופל מקבל את החומר שהוא בעצם הכי רגיש/ תגובתי אליו ובכך מתמרצים את הגוף להגיב וליצור תגובת ריפוי.
    אנתוני: מעניין, אז קפה זה בריא?
  • באחת הרשומות הקודמות דיברנו שההוליסטיות צריכה להיות גם בפעילות גופנית. לשאוף להיות ספורטאי רב תכליתי שלא מתמקצע בתחום מסוים, שהוא גם גמיש וגם חזק, בעל שיווי משקל, רץ מהר, רץ רחוק, שוחה, מטפס ולעולם לא בחדר כושר אלא בעולם האמתי, בכל מזג אוויר ובכל זמן. אך הרעיון ההוליסטי של היות אדם שלם לא מסתפק רק בגופו אלא גם ברוחו ומחשבתו. העולם המודרני הפך את האדם מפנומן למונומן. אלה כל אותם אנשים משמימים, אותם מומחים שמזמינים אותם לדבר על נושאי מומחיותם, איש העניבה האפור, צר המחשבה, שהאקדמיה ניתבה יותר ויותר את עולמו עד שהפך להיות מומחה שיודע הרבה על קצת במקום קצת על הרבה. כך גם בעולם הרפואי לטוב ולרע. וזה לא שייך רק לעולם האקדמי זה יכול להיות גם ידע אובססיבי לתוצאות כדורגל בלבד או לדינוזאורים. בעבר האנשים הגדולים כמו הרמב"ם, לאונרדו דה ווינצ'י ועוד היו אנשי אשכולות. הם ידעו על הכול מהכול ועד כמה שרק אפשר, פילוסופיה, רפואה, אסטרונומיה... אמנם היום תחומי הידע התפתחו עד כדי כך שכמעט אי אפשר להקיף את הכול אבל זה לא אומר שעולמנו צריך להישאר צר כנמלה. לאונרדו התגאה בכוחו הפיזי לא פחות מיצירותיו המרשימות, ולא חייב להיות גאון כדי להיות איש אשכולות. כמעט תמיד רעיונות חדשים ופורצי דרך מגיעים משילוב של דיסציפלינות מתחומי עניין שונים, כך התגלה הדנ"א, מכ"מים, האלקטרודינמיקה הקוונטית ועוד...
    לא מכבר הסבים והסבתות שלנו ידעו לעשות המון דברים מעבר לתחום עיסוקם העיקרי, מספיק להציץ בל"ט אבות מלאכה שאסורים בשבת כדי להבין שהבן או הבת שלך לא רק שלא ידעו ללבן או לארוג, תתפלל שהם ידעו להכות בפטיש. אנשים ידעו לעשות לבד המון דברים, היום פשוט מזמינים בעלי מקצוע לכל דבר והמוח נשאר חלול. לעולם לא מאוחר ללמוד, המוח שלנו פלסטי ויכול להשתנות וללמוד בכל גיל, פעילות למידה מניבה תועלת בריאותית רבה. תלמד כל מה שמעניין אותך, וגם טיפה מעבר, תלמד היסטוריה, תלמד גמרא, תלמד שחמט, כימיה ומדע, שפה חדשה, שירה וכל מה שצמאה נפשך או תשיג ידך, היופי הוא שהלימוד הוא אינסופי. חלק מהלמידה היא אינטלקטואלית אך לא רק גם למידה פיזית היא חשובה, לרקוד, לפסל, לגלוש, לצייר, להילחם. אל תהיה מונומן תהיה פנומן. זה היופי בטיפול הומאופתי, זה לא מפגש של רופא עם הציפורן החודרנית שלו, אלא עם כל עולמו הפנימי, הפיזי, הנפשי, הרגשי, המשפחתי, התעסוקתי... ידע אינסופי.
    "יוסיף דעת יוסיף מכאוב - ואף על פי כן יוסיף דעת." – הרבי מקוצק
  • חיידקים, גייזרים ויכולת עמידה
    בשבוע שעבר טיילתי באיסלנד ולמראה הגייזרים המתפרצים אל על ובריכות בוץ הגופרית הרותחות והמבעבעות נזכרתי בכמה יצורים מופלאים. קוראים להם תיובצילוס קונקרטיוורוס, אלו חיידקים שיכולים להתקיים בתוך חומצה גופרתית בריכוזים שיכולים להמיס מתכות. בכלל בזמן שאנו מנסים להשמיד חיידקים בעזרת אנטיביוטיקות יש להבין שיכולת ההישרדות של חיידקים היא מופלאה ביותר. הם יכולים לשגשג ולהתקיים כמעט בכל מקום ובכל סיטואציה, חיידקי מיקרוקוקוס רדיופילוס משגשגים להם בכיף במכלי פסולת גרעינית, שוחים להנאתם עם פלוטוניום, באגמים של סודה כאוסטית מאכלת, בתחתית האוקיאנוס בלחץ שגדול פי אלף מעל פני הקרקע. החיידק דיינוקוקוס רדיודוראנס עומד בגבורה בפני כל קרינה רדיואקטיבית, מדענים הפציצו את הDNA שלו ואחרי שהתפרק הוא בנה את עצמו מחדש כמו בסרט שליחות קטלנית. יש חיידקים אפילו בארובות לוהטות בקרקעית האוקיאנוס שהגלאים שמוכנסים לשם ניתכים מהחום הלוהט. הם ניזונים מברזל, גופרית ומנגן, נושמים כרום ברזל ואף אורניום. ויש לא מעט מהם, אם נוציא את כל החיידקים הללו ונפזר אותם על פני כדור הארץ, נקבל שכבה בגובה של בניין שעוטפת את פני כל הכדור. ישנם חיידקים (אנטרקס למשל) שיכולים להשבית את פעולתם למשך עשרות, מאות ואולי מיליוני שנים ולחזור לפעילות מלאה.
    הם נמצאים בתוכנו, מעלינו, מסביבנו, הם חלק גדול מאתנו או אולי הם חושבים שאנחנו חלק קטן מאיתם, הם היו כאן לפנינו ויכולים להיות כאן בלעדינו, אך אנחנו לא נשרוד בלעדיהם. הם מטהרים את מימנו, מדשנים את אדמתנו, מסנתזים לנו ויטמינים, מקבעים לנו את החנקן החופשי שבאוויר החיוני כ"כ לדישון הצמחים. אפילו תרופות הומאופתיות מכינים מהם. לא על הלחם לבדו יחיה האדם, אלא על הריקבון שבו – אלו הם יכולות הפירוק המופלאות של החיידקים.
  • עופרת יצוקה בגלל פרוטה שחוקה

    תומאס מידג'לי יכול להתהדר בתואר הממציא בעל ביש המזל הגדול בהיסטוריה, ולא רק בגלל שאחת מהמצאותיו הרגה אותו. מידג'לי המשותק מפוליו בנה לעצמו מתקן שאפשר לו להרים ולהשכיב עצמו במיטה מבלי להזדקק לאחרים, הוא הסתבך עם חבלי המתקן נחנק ומת. אך ביש המזל הגדול היה לאותם אחרים שהמצאותיו ההרסניות השפיעו וכנראה עדיין משפיעים על כלל האורגניזמים החיים על פני כדור הארץ. גז הפריאון הפוגע בשכבת האוזון – זה הוא. אך לא רק, בשנות ה – 20 עסק מיודענו לשמצה מג'נרל מוטורס בפתרון לקרטוע והרעשים שיצרו מנועי מכוניות, הוא ניסה לתסף את הדלק באלפי חומרים והיו אפילו כמה שהיו יעילים, פשוטים, קלים וזולים לייצור כמו כוהל (אתנול). אך מהו החומר שנבחר לבסוף? תרכובת של עופרת שקראו לה בשם אתיל (כמובן שהסתירו את המילה עופרת), למה דווקא עופרת ולא אתנול? כי הכוהל היה פשוט, קל וזול לייצור... אה וגם אי אפשר לרשום עליו פטנט. וכך ע"י תרגילי שיווק ויחצנות אגרסיביים תאגידי הענק ג'נרל מוטורס, סטנדרד אויל (איזה שם) ודופונט ובעזרת מחקרים רעים שנעשו ע"י יצרניות הבנזין, עם הכשר של ראש שירותי הבריאות האמריקאי ותאוות בצע שלא ידעה גבול (3 סנט לגלון), אדי הדלק הרעיל בעופרת התפשטו לכל העולם. "ספק רב אם יש על פני כדור הארץ חלק כלשהו או צורת חיים כלשהי שלא הזדהמו בעופרת" – כך ע"פ הוועדה המלכותית הבריטית לזיהום סביבה. עופרת זה חומר שלא מתפרק. בין שנות ה – 20 לשנות ה –70, 70 מיליון ילדים סבלו מהצטברות רעילה של עופרת בדמם רק בארה"ב לבדה. מאות אלפי אנשים מתו מהרעלת עופרת, פגיעות לב, מחלות קשות ובעיות נוירולוגיות, כנראה 12% מכלל הליקויים ההתפתחותיים והפיגור בילדים נגרמו מחשיפה לעופרת. קטסטרופה אוניברסלית מתמשכת. רק בשנים האחרונות הופסקה הצריכה של דלק עם עופרת אך האם למדנו מההיסטוריה? האם תאוות הבצע של תאגידי ענק לא ממשיכה לפגוע בבריאותנו? ניתן להחליף את ג'נרל מוטורס, סטנדרד אויל ותאגיד הכימיקלים דופונט בחברות התרופות סאנופי, טבע, פרייזר, גלסקו סמית' קליין ועוד. תרופות מרשם רשומות פטנט שעלותם יקרה ורעילותם רבה במקום טיפולים זולים ועדינים, אקמולי איזה שם חמוד במקום אצטאמינופן, מחקרים מוטים, הכשר של ה FDA. נראה שהרעלת העופרת זה משחק ילדים בהשוואה לתעשיית התרופות – שהוא כנראה גורם המוות השלישי בשכיחותו בעולם. רבותיי ההיסטוריה נמשכת
     


  • אל תהיה שפיץ תהיה תותח!

    מדברים לא מעט על רפואה הוליסטית, אך ההוליסטיקה צריכה להיות חובקת כל, גם פעילות גופנית צריכה להיות הוליסטית. גוץ ארמני שמרים 250 קילו הוא שפיץ, תשאף להרים חצי מזה. רץ אולטרה מרתון הוא שפיץ, תשאף לרוץ רבע ממנו. אל תתמקצע בתחום מסוים. לא תראה פודיום, לא תיקח גביע, אל תהיה שפיץ תהיה תותח. תהיה ספורטאי הוליסטי רב תכליתי כזה שרץ מהר אבל לא עוסק רק בריצה, שוחה אבל לא שחיין, תטפס בזריזות, תקפץ בקלילות, תפתח גמישות ושיווי משקל, תגלוש או תחליק על קרח, זרוק חזק ולמרחק, תטפס על חבל, תעשה מתח, תרים משקלים כבדים אבל לעולם לא בחדר כושר מטרת הנשים בחדר הכושר זה להיות רזות וגברים להיות מנופחים, בחדר כושר לא עוסקים בפעילות תכליתית ופונקציונלית, אין שום פעולה בעולם האמתי שמדמה מתקנים בחדר כושר, שתפקידם לעבוד בזווית מסוימת על קבוצת שרירים מסוימת כדי להגדיל שריר מסוים (או להקטין אזור מסוים – תלוי במין) באופן לא תכליתי ולא פרופורציונלי. תתאמן בחוץ, בכל מזג אויר, בקיץ החם והמהביל ובחורף הקר והצונן. במשך אלפי שנים גופינו הותאם להישרדות בתנאים קשים ומסוכנים, האדם השורד נדרש לחוזק רב תכליתי כדי לשרוד, אנחנו צאצאי השורדים. כשאנו מאמנים את גופינו בהתאם לזיכרון הקדמוני, הביטחון העצמי שלנו גובר ואנו מסוגלים להתמודד לא רק עם איומים פיזיים מידיים, לרוץ מהר לממ"ד, לחלץ נפגע בתאונת דרכים, אלא גם עם חרדות ופחדים קיומיים, לחצים בעבודה ושאר מתחים של העולם המודרני. ד"ר פול זר מאוניברסיטת ויקטוריה כתב בספרו "להפוך לבאטמן": "כשההומו סאפיינס המוקדם יצא בבוקר לדרכו, הוא לא ידע במה ייתקל במהלך היום. אם בחיי היומיום אתה צד וניצוד, עליך להיות מסוגל לרוץ במהירות כמעט ללא התראה, להטיל חנית, לטפס על עץ, להשתופף לאדמה ולחפור. ההתמקצעות שממנה אנחנו נהנים היום – בין אם זה כרצי מרתון, כשחקני טניס ואפילו כמתמודדים בתחרויות איש ברזל – היא מותרות של העידן המודרני. בימי ההומו סאפיינס, לא היה להתמקצעות ערך הישרדותי." 
    אך הדבר החשוב ביותר, תעשו זאת בשמחה, כשעשוע. התבוננו בילדים משחקים או אם יש לכם כלב צעיר ובריא בנפשו – הוא לעולם לא יתחיל לרוץ באופן מונוטוני למרחקים ללא תכלית ומטרה (רק שאני עושה את זה אתו (בטפשותי) – ואז המטרה היא ללוות אותי) הוא רץ במהירות, עוצר ונח, קופץ, משתובב, רץ אחרי כלב ובורח ממנו בהנאה ובכיף, ברגע שהוא יתחיל לרוץ למרחקים ללא מטרה – תיקחו אותו לפסיכיאטר. בעולם האמתי שום מתנדב לא יחלק לכם ג'ל בקילומטר ה- 30 ואף אחד לא ישמור לכם על המוט בלחיצת חזה. תהיו תותחי קרב רב ולא רב קו.
     


  • אור הירח, שדות מוריקים, שלכת, כוכב הצפון, חלוקי נחל, רשרוש העלים, ציוץ הציפורים, גלי הים, המדבר, היער, זריחת מצדה, שקיעה ים תיכונית, קרקור צפרדעים. הטבע הבראשיתי, הפראי הולך ונעלם מחיינו, חושינו ומוחנו נאטמים בשאון העיר והמולת הרחוב, באספלט, בבטון, בצופרי המכוניות, באוזניות רועשות ומשקפי שמש כהים. בני האדם מסוגלים לנווט על פי תהודה כמו עטלפים, קליפת השמע במוחנו גדולה מכל מוחו של העטלף, אפינו מסוגל להבחין ביותר מטריליון ריחות שונים, יש לנו כוחות על הישרדותיים שהתנוונו בחיי היומיום האורבניים. 
    ביופיליה – היא הנטייה האנושית להתחבר לטבע, היא הוצגה ע"י החוקר אדוארד וילסון שכתב על זה ספר. בילוי וחיבור לריתמוס של הטבע מאפשר רגיעה ורווחה נפשית, שיקום והחלמה מהירה ממחלות ופציעות. 
    חוקרים באוניברסיטת מישיגן ערכו סדרת ניסויים קוגניטיביים המשווים שהייה של סטודנטים בטבע לעומת שהייה בעיר, המתנדבים קיבלו סדרת מספרים לשינון בסדר הפוך, מחציתם נשלחו להליכת בת שעה בגן הבוטני ומחציתם בעיר, כשהם חזרו הם נבחנו שוב וכצפוי הביצועים של אלה שטיילו בגן הבוטני עלו על אלה שהלכו ברחוב. האם בגלל שהמולת הרחוב הסיחה את דעתם? כדי לבדוק זאת, הם ערכו שוב את סדרת הניסויים אך הפעם במקום סטרילי ושקט, הם רק הראו להם תמונות של טבע לעומת נופים עירוניים ושוב הפסידו עכברי העיר לעכברי הכפר. 
    במאמר שפורסם בכתב העת המדעי "סייקולוג'יקל סאיינס" הסיקו החוקרים: "שאינטראקציה פשוטה וקצרה עם הטבע יכולה להגדיל באופן משמעותי את היכולות הקוגניטיביות"
    צאו לטבע, כמה שרק אפשר, והכניסו את הטבע לחייכם, לבתי הספר, למשרדים, לבתים
  • כולנו רואים אותם (או שלא), את עובדי הכפיים: המנקות, הסבלים, סוללי הכבישים, הרתכים... הרבה מהם (אך בהחלט לא כולם) נראים לאים, בעלי עודף משקל, חסרי אנרגיות, נראה שהעבודה המרובה מתישה את גופם ואת נפשם. כזה היה ששון, מטופל שלי בשנות החמישים לחייו, אינסטלטור, שמן, בעל לחץ דם גבוה, שומנים בדם, עם תחושת כובד ועייפות מרובה. שאלתי אותו אם הוא עוסק בפעילות גופנית, הוא לא יכול היה לעצור את פרץ הגיחוך, "תבוא לעבוד איתי יום אחד" כך אמר...
    ובאמת הרהרתי לעצמי, על כל מחממי הישבנים שקמים בבוקר לפני העבודה, יוצאים לריצת הבוקר שלהם, ובמשך כל היום יושבים במשרד ולא עושים כמעט שום פעולה פיזית עצימה. וסך הכול נראה אצל רובם שהם שומרים על הכושר והבריאות בצורה סבירה. הם לא מתקרבים אפילו לרמת הפעילות הפיזית של ששון. מה ההבדל ביניהם? הוא מתכופף כמו בלרינה, עולה לקומות גבוהות עם ארגז כבד, עובד במשך שעות לא מעטות. ההבדל כנראה נעוץ בהתייחסות המודעת לסוג הפעילות: ששון עובד למחייתו ורמי (רו"ח) עושה פעילות גופנית לבריאותו, ויש כאן הרבה יותר מטרמינולוגיה. במחקר שנעשה באוניברסיטה הרווארד בקרב 84 חדרניות, הוסבר להם על חשיבות הפעילות הגופנית, אולם לחציין נאמר שהעבודה הקשה והמאומצת שלהן במהלך היום היא בעצמה פעילות גופנית שבה הן שורפות כ 200 קלוריות בשעה של שאיבת אבק, ו 160 קלוריות בשעת החלפת מצעים, ולמעשה הן עוברות את המלצות ארגון הבריאות העולמי של 30 דקות של פעילות גופנית יומית. כעבור חודש תוצאות המחקר הראו שאף על פי שכל החדרניות עבדו באותה המידה, החדרניות בקבוצת הניסוי הפחיתו קילו ממשקלן בממוצע, מדדי לחץ הדם שלהן השתפרו ואחוזי השומן שלהן ירדו.

    מה לגבי אמירות שליליות? 
    חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד זימנו 200 נסיינים למחקר שבודק את "הנטיות הגנטיות" של ספורטאים, נקודות החוזק ונקודות החולשה והאם הם מתאימים לספורט של ריצה וסיבולת? העלו אותם על מסילה לבדיקת הכושר הגופני, נלקחו מהם דגימות רוק ובדיקות דם ונמסרו להם תוצאות מפוברקות לחלוטין. בבדיקה הבאה התברר שהאנשים שאמרו להם (באופן שקרי) שמבחינה גנטית הם פחות מתאימים לריצת סיבולת התעייפו מהר יותר, צריכת החמצן ונפח הריאות שלהם ירד.

    ידוע שמחסור בשינה עלול לגרום לשלל בעיות, עליית לחץ דם, השמנה מחלות לב עייפות מרובה... מסקירת מחקרים רבים מהשנים האחרונות הגיע למסקנה פרופ' קנת' ליכשטיין שהבעיות התגלו בעיקר אצל אלה שדאגו והתלוננו על הפרעות השינה שלהם, וכמעט שלא אצל אלה שאמנם גם ישנו פחות אבל לא התלוננו או חששו מכך. יש עוד מחקרים לרוב, והמסקנה הגורפת היא שהאמונה שלנו, ההתייחסות שלנו, והגישה שלנו הוא הגורם המשפיע ביותר על רווחתנו הנפשית והגופנית. 
    תשנו טוב, תעשו ספורט, תאכלו נכון – אבל תהיו מודעים לכך שזה תורם למען בריאותכם, כנראה שזה המשתנה החשוב ביותר
     


  • ארס בעלי חיים שימש תמיד גם לריפוי, ריפוי בעזרת ארס הדבורים קרוי אפיתרפיה, ארס מחלזון ימי שמשמש להרדמה, ארס נחש הויפר הצפון אמריקאי שמשמש לטיפול ביתר לחץ דם ועוד. מידי יום מתים 1700 אנשים ממחלות שהן עמידות לאנטיביוטיקה, 700,000 בשנה. ישנו עכביש ביתי נפוץ שמספיקה כמות של חצי מיליונית הליטר של הארס שמדוללת פי 10,000 על מנת להרוג את כל החיידקים העמידים לכל אנטיביוטיקה אחרת. עכבישים מייצרים יותר מ 10 מיליון תרכובות שונות, 99.99% מהתרכובות הללו לא נחקרו ושימושם הרפואי לא ידוע. יש פוטנציאל רפואי אינסופי בעולם את רובו טרם גילינו ומקצתו אובד עם היעלמותם של תרבויות עתיקות. ובכל זאת ארגון הבריאות העולמי עורך בכל שנה שבוע מודעות לבעיה הגלובלית של עמידות חיידקים לאנטיביוטיקה אותה מכנים "האיום הגדול ביותר לרפואה המודרנית". הערכות שלהם מדברות על מוות של 2.4 מיליון אנשים עד 2050 באירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה. 
    הפתרון לכך הוא רב מערכתי, ראשית יש לזכור שבמרבית המצבים אין צורך לקחת אנטיביוטיקה, לקיחת אנטיביוטיקה ללא אבחנה לכל בעיה חיידקית היא החלטה נואלת. מעבר לכך שהיא גורמת לעמידות החיידקים לאנטיביוטיקה, המחלות ה"מטופלות" חוזרות במעגל אכזרי, כיון שהגוף ומערכת החיסון לא בנו את העמידות הנדרשת בהתמודדות עם החיידקים. מעבר לכך האנטיביוטיקה גורמת לנזקים רבים מידיים וארוכי טווח. יחד עם זאת שימוש מושכל באנטיביוטיקה הוא בהחלט הכרחי ואני לא מכיר הומאופת שיחשוב שרק הומאופתיה ואין בלתה תינתן גם למחוללי מחלות אלימות ומסוכנות כמו שחפת, סיפיליס, טטנוס וכדומה, על אף שהעבר הוכיח שגם במחלות שכאלה הטיפול ההומאופתי יעיל כשאין ברירה אחרת שהיא טובה יותר (כמו אנטיביוטיקה, שגם היא מוגבלת ויעילותה הולכת ונחלשת והיא כבר פחות יעילה בטיפול בשחפת, בזיבה ועוד). 
    התקררויות, שפעת (וירוס), ברונכיטיס, שיעולים, דלקות אוזניים, סינוסיטיס... על פי רוב הם מחלות שאפשר להתגבר עליהם ללא אנטיביוטיקה

    הגישה ההומאופתית: ראשית להבין מהי הרגישות אצל המטופל שאפשרה לחיידקים להתגבר על מנגנוני החיסון הטבעיים ולגרום למחלה: רגישות סביבתית (זיהום אויר, עישון, עונות מעבר), רגישות תזונתית (חסרים תזונתיים, מזון רעיל), רגישות נפשית (סטרס מתמשך, גירושין, טראומה) ועוד. יש לזכור שלפעמים זה רצוי וטוב לחלות פעם בתקופה ובכך לאמן ולחזק את מערכת החיסון. 
    האם ההומאופתיה יעילה בטיפול במחלות זיהומיות? התשובה הפשוטה והקצרה היא: כן, מאוד וגם לבעלי חיים וחיות משק, מה שמייתר את המחשבה הצרה המוגבלת והמטופשת שהומאופתיה היא פלצבו. מחקר באיכות גבוה, מבוקר רנדומלי עם סמיות משולשת נערך באוניברסיטת וושינגטון בהולנד על חזירות בהריון שלהן נולדו 525 חזירונים חציים קיבלו תרופה הומאופתית וחציים פלצבו, החזרזירונים בקבוצת הטיפול סבלו פחות מפי 6 משלשולים לעומת קבוצת הביקורת (p>0.0001). 
    נחזור לבני אדם, מחקר גדול לקח 9 מחקרים הומאופתיים שקשורים למחלות דרכי הנשימה העליונות ונגזרותיהם (שיעולים, דלקות גרון, דלקות אוזניים, סינוסיטיס ברונכיט וכדו') ושעברו ביקורת עמיתים, 8 מהם עברו אנליזה, 7 מהם היו מחקרי רפואת ילדים. התוצאות היו חיוביות להומאופתיה, הטיפול היה יעיל ומהיר, נעשה פחות שימוש באנטיביוטיקה, היו יתרונות למניעה עתידית ולטווח הארוך.

    לסיכום: עמידות לאנטיביוטיקה היא בעיה גלובלית רצינית, יש צורך להבין שכנראה החיידקים ינצחו את האנטיביוטיקה וצריך לגבש אסטרטגיות חדשות בטיפול בזיהומים, הן בחיזוק הבריאות הציבורית ופעולות מניעה, הן בחקר העולם סביבנו שאלפי שנים חי באופן סימביוטי עם החיידקים סביבנו, והן ע"י טיפול הומאופתי.
     




  • היער הוא מטהר האוויר של הטבע, לעצים בשיא תפארתם יש שטח פנים עצום, הם מסננים פיח, אבק לכלוך וחיידקים. יערות הם אורגניזמים חיים מורכבים ומופלאים, הם משוחחים ביניהם ע"י  הפרשת אותות כימיים לאוויר וע"י רשתות תקשורת תת קרקעיות מסועפות. ולכל עץ ועץ יש שירה מיוחדת משלו, ואת שירת העצים אנו בני האדם יכולים לקלוט באופן אינטואיטיבי, ולהיות מושפעים ממצבו הבריאותי של היער. לחץ הדם של האדם כי האדם... יעלה כשהיער במצוקה אך ירד ביער בריא. חוקרים מקוריאה מדדו את לחץ הדם אצל נשים שטיילו ביער, חלה אצלם ירידה בלחץ הדם ועלייה בגמישות העורקים ובקיבולת הריאה לעומת שוטטות בעיר. אתמול הוצתו 6 שריפות בעוטף עזה, אחת מהן הייתה בשמורת גברעם, 120 דונם של חורבן באחת השמורות היפות בדרום. איך זה ישפיע על בריאותם של תושבי העוטף?
  • ספי: הומאופתיה היא רפואה מדעית?
    אני: לצערי הרב כן
    ספי: לצערך? הרב? אולי הרב יסביר
    הרב: המדע מחפש תמיד אחר כללים אוניברסליים, סדר, חוקיות. הרמוניה. בכל זמן, בכל מקום ובכל אדם. לטפל באדם ולא בבני אדם, לטפל באנושות ולא בבני האנוש. ההומאופתיה מחפשת אחר הפרטיקולרי, הייחודי, השונה, והממשי. הכול מתחיל מאפלטון...
    ספי: אפלטון? הפילוסוף?
    אני: כן, כך הוא כותב: "אם מחפש אתה, אריסטו, את האמת, אל תביט למטה אל העולם שסביבנו, אל המציאות האמפירית על כל פרטיה הפזורים באי סדר. שא עיניך אל השמים, אל עולם הצורות, כי שם תמצא את המהות האמתית ואת טבעם של הדברים. שם, במקום שוני וניגודים, תמצא אחדות והרמוניה."
    ספי: נו, נשמע טוב לא?
    אני: נשמע טוב באידיאל ורע מאוד במימוש, אפלטון טוען במשל המערה המפורסם, שמה שאנו רואים וחשים אינם מהותם של הדברים, אנו רואים את החומר אבל יש את הצורה. לכל חפץ ולכל דבר יש אידאה עליונה. יש עצים ויש עציות, יש כיסא ויש כיסאיות – הכיסא המושלם האידאי שמעבר להשגתנו.
    ספי: עדיין אני לא מבין אז מה הבעיה?
    אני: אתה אוהב את הילדים שלך?
    ספי: בוודאי
    אני: ראית את הסרט "אינטליגנציה מלאכותית"?
    ספי: מזמן...
    אני: סטיבן שפילברג ניסה לבחון האם הורים יכולים לאהוב ילד/רובוט שתוכנן לאהוב, ביודעם שזהו דגם זהה לאחד מיני רבים שכמותו. וכך גם עם השועל בספר הנסיך הקטן, יש את השועל הכללי האוניברסלי "בשבילך אני רק שועל", אבל הוא הופך לפרטיקולרי "לאלף, זה לקשור קשר..." אתה אוהב את ילדיך כי הוא יחידי שאין שני לו בעולם, אתה לא אוהב את האידאה האוניברסלית המושלמת העליונה של הילד, אלא את הילד שלך הפרטי על כל יתרונותיו וחסרונותיו. הייחודיות של האדם יוצרת את האהבה כלפיו וגם את האבל הכבד באובדנו. אנחנו אוהבים את היופי שבפרח בודד לא בגלל האידאה הפרחית, אלא בגלל שהוא מיוחד מבין רבגוניות של אלפי פרחים אחרים.
    ספי: אלוהים נמצא בפרטים הקטנים J
    אני: כמו באהבה כך גם בריפוי. אפלטון, המדע, מחפשים אחר המכנה המשותף, את הכסאיות מבין כל הכיסאות השונים. המדע הרפואי מנסה לחפש אחר המהות או הכלליות מבין תופעות דומות ומכנה אותם בשמות, מגרנה, גאוט, פיברומיאלגיה, דלקת פרקים. ומנסה להתאים ריפוי לשם שהוא נתן לתופעה. שונות וגיוון בני האדם מכבידה על המדע האפלטוני, הוא היה מצליח מאוד אם בני האדם היו משובטים, כיון שתופעת המיגרנה הייתה זהה אצל כולם. אך בעולם הממשי אחד סובל ממיגרנה שמוטבת משכיבה בחושך, מעיסוי, ומרוח קרה. השני סובל ממיגרנה רק בסופי שבוע, הכאב פועם, מלווה בהקאות, שמתחיל מאחורי הראש ומתקדמת לקדמת הראש בצד ימין, וכך נוצרים לנו מאות מאפיינים ייחודיים של הפרעה שהרפואה נותנת לה שם כללי – מגרנה. אבל ההומאופתיה מבינה שאין שני בני אדם דומים, היא מחפשת אחר הפרטיקולרי והמייחד אצל כל אדם ומתאימה את הטיפול לאדם ולא למחלה.  
    ספי: הבנתי, אבל אמרת שהרפואה ההומאופתית היא מדעית
    אני: אכן כן. נס ופלא, למרות שהיישום ההומאופתי הוא פרטיקולרי שדה המחקר הוא אוניברסלי. יש למעלה מ 2300 מחקרים הומאופתיים, 89% חיוביים. חוקר רפואי מוביל משבדיה ציין: "כדי לקבוע כי אין להומאופתיה אפקט קליני יש להתעלם מלמעלה מ-90% מהמחקרים הקליניים הקיימים או לחלופין יש להשתמש בשיטות סטטיסטיות שגויות".

    "מה שלא נתן כל הכישרונות במקום אחד, לא באיש אחד ולא בעם אחד, לא בארץ אחת, לא בדור אחד ולא בעולם אחד" (הראי"ה)  



  • בֵּין הַזְּמַנִּים תָּם
    זְמַן אֱלוּל נִרְתָּם
    בֵּין הַזְּמַן הַכַּמּוּתִי
    לְבֵין הַזְּמַן הָאֵיכוּתִי
    תְּנוּעָה שֶׁל חֹמֶר בֶּחָלָל
    תְּנוּעַת חָלָל בְּתוֹךְ הַחֹמֶר
    זְמַן קָשִׁיחַ, זְמַן שָׁעָן
    אוֹ זְמַן שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּת מַדְּעָן
    יֵשׁ אָדָם שֶׁמֵּת בְּתוֹךְ זְמַן חַי
    וְיֵשׁ אָדָם שֶׁחַי בְּתוֹךְ זְמַן מֵת
    אִישׁ שֶׁחַיָּיו מְצוּיִים בְּלוּחַ הַשָּׁנָה
    אַחֵר שֶׁחַיָּיו תְּלוּיִים בָּרוּחַ הַn7 עונָה
    הָאֶחָד מִסְתַּכֵּל תְּמִידִי בִּשְׁעוֹנוֹ
    הַשֵּׁנִי צוֹפֶה אֶל עֵבֶר דִּמְיוֹנוֹ
    יֵשׁ שֶׁחַי בְּתוֹךְ יוֹמָן
    וְיֵשׁ אֶת הָאָמָּן
    כָּזֶה שֶׁעֶבֶד לִמְחוֹגוֹ
    אוֹ אָדוֹן הוּא לִזְמַנּוֹ
    יֵשׁ פאסיבי, סטואי וְאָדִישׁ
    וְיֵשׁ שֶׁאֶת הַזְּמַן תָּמִיד יָחִישׁ
     
  • אחרי הלישמניה, הגיעה לכותרות העכברת או בשמה הלועזי לפטוספירוזיס, מחלה זואונוטית זיהומית המועברת בד"כ מחולדות.

    קובה סובלת מהתפרצויות אנדמיות של לפטוספירוזיס בעיקר בחודשים אוקטובר - דצמבר זמנים של גשמים עזים וסופות הוריקן שתורמות להפצת המחלה. בשנת 2007 עקב בעיות זמן ומשאבים החליט משרד הבריאות הקובני בשיתוף עם וטרינרים, חוקרים ומדענים וכמוצא אחרון לתת טיפול הומיאופרופילקטי – טיפול הומאופתי מניעתי. הטיפול ניתן ל 2.3 מיליון אזרחים קובנים באיזורים הבעייתיים ביותר.

    והתוצאות היו מדהימות, טובות יותר מכל השנים הקודמות שבהן ניתנו חיסונים קונבנציונליים. למרות שבשנה זו קובה סבלה מהוריקנים הקשים שידעה מעולם. במקומות שלא ניתן החיסון הייתה עלייה בהיארעות התחלואה בעוד שבמקומות שבהם ניתן הטיפול ההומאופתי המניעתי נצפתה ירידה של 90% וללא תמותה מהמחלה! 
    כתוצאה מכך הגיעו בקובה למצב של כמעט הכחדה מוחלטת של המחלה.

    בעקבות כך משרד הבריאות הקובני החליט להרחיב את הטיפול ההומאופתי המניעתי (טיפול בנוזודות) למחלות נוספות כמו קדחת דנגי, אפטיטיס A, שפעת החזירים – כולם עם הצלחה דומה.

  • אתמול החל הקיץ באופן רשמי, החום כבר כאן וגם המדוזות. ממוצע החום על פני כדור הארץ הוא 15 מעלות, לבני האדם קשה להתמודד עם מזג אויר חם, אף אחד לא שם את המזגן על טמפ' של 37 מעלות על אף שזהו חום גופנו, למעשה לא רק בני האדם אלא מרבית היצורים החיים החל מחד תאים ועד יונקים גדולים משגשגים סביב טמפ' של 37 מעלות. מה מיוחד בטמפ' הזו? למה הגוף מווסת אותה בצורה כזו מדויקת?
    "הכול מים" אמר הפילוסוף הנודע תאלס איש מליטוס, הוא נחשב לאחד משבעת חכמי יוון, הראשון שהבחין בין תופעה למהות ונחשב לפילוסוף הראשון בעל החשיבה המדעית. ואכן מים בטמפ' הנכונה היא יסוד החיים, המים עוטפים את סליל ה DNA  ומגנים עליו. שקר מידי הוא לא יכול לתפקד ושחם מידי בכמה מעלות הסליל הכפול נפרם, גם בהליך ההתחלקות וההתמיינות המים מקיימים יחסים עדינים עם המבנים הכימיים ובכך שומרים על המבנה השברירי של סליל ה DNA ועל החיים עצמם. המים מהווים את התשתית לחיים, שתו מים לרוויה!
     
  • השנה היא שנת 1996, עשן מהאוזניים יוצא לחברי הטוב בניסיון לפתור תרגיל בחשבון דיפרנציאלי או אינטגרלי או גם גם. שר ה -5 יחידות במתמטיקה עסוק באותם ימים במבצע "ענבי זעם" ומעורבותו באסון כפר כנא. חברי הולך לישון מתוסכל ופתרון אין. השעה 6 בבוקר, החבר שרצה להיות רואה חשבון מתעורר כסופת הוריקן לעבר התרגיל, מתחיל לשרבט את שרבוטיו ופותר את התרגיל בהצלחה. החבר שבינתיים הפך לרב בישראל אמר שהפתרון הופיע לו בחלום.
    האם חלומות הם רק "קצף חסר משמעות על פני הבירה של השינה"?
    חלומות מלשון החלמה מהווים תרפיה חיונית בהתמודדות עם מתחים ודאגות המציפות אותנו במשך היום, החלום משפר לנו את היכולת לפתור בעיות ולא פחות מכך להיות יצירתיים. פרופ' ריצ'רד וייסמן מלקט דוגמאות לא מעטות על השראה יצירתית שפרצה מתוך חלום. הספרים ג'יין אייר, ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, פרנקשטיין ועוד, גם יצירות מוסיקליות גאוניות כדוגמת yesterday הופיעו כיצירה מוגמרת בראשו של פול מקרטני בחלום ליל. אחיזות, חבטות, תרגילי אקרובטיקה עולמיים הפציעו ממעמקי החלומות של ספורטאים. גם תגליות מדעיות כדוגמת הטבלה המחזורית של מנדלייב או גילוי התרכובת בנזן. ובחזרה למתמטיקה, הגאון המתמטיקאי ההודי סריניוואסה רמאנוג'אן קיבל השראה בחלומותיו והביא לפריצות דרך רבות בתורת המספרים (ממליץ לראות את הסרט על חייו "האיש שידע אינסוף").
    וכמו שאבא שלי תמיד אומר חלום טוב חלום שלום    
  • שטיפת מוח

    מחקר חדש מספק לנו הבנה נוספת לתפקיד השינה, ידוע שהמוח מהווה רק 2% ממסת הגוף אך צורך כמעט רבע מהאספקה האנרגטית הכללית. כל תא שצורך אנרגיה מייצר פסולת כתוצר לוואי, פסולת שמפונה בין היתר ע"י המערכת הלימפתית. אולם המוח בנוי כמערכת סגורה ודחוסה ואין בו מקום למערכת ניקוז לימפתית משנית. הכיצד הוא מפנה את הפסולת? המוח הוא האיבר המתוחכם ביותר ביקום, וכראוי למעמדו יש לו מערכת ניקוי מדהימה שנקראת נוזל המוח – שדרה, ה -CSF. זהו נוזל שמצפה את עמוד השדרה והמוח הפועל כנוזל שטיפת המוח. הניקוי הזה מתרחש רק בזמן שאנו ישנים. בזמן שהמוח ישן תאי המוח מתכווצים קמעא, פותחים חלל אליהם נשאב הנוזל והוא מבצע ניקוי לפסולת שהצטברה. ומהי אותה הפסולת? חלבון שנוצר במוח שנקרא עמילואיד בטא. יש לציין שאצל חולי אלצהיימר רואים הצטברות גבוהה של חלבון האמילואיד בטא (וגם הפרעות שינה קשות). 
    מעניין שלפני כ 2000 שנים הרופא היווני הקדום קלאודיוס גלנוס טען שכשאנו במצב ערות נוזל (לחות) מהמוח יוצא אל איברי הגוף מחייה אותם ומשאיר את המוח "מיובש" ובזמן השינה הלחות חוזרת אל תוך המוח ומרעננת את המוח והנפש.
     


  • "יש אנשים עם לב של אבן" כך אומר השיר, מה בין אבן ללב? 
    ידוע סיפורו המפורסם של ר' עקיבא: בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר: מי חקק אבן זו? אמרו לו: המים שתדיר נופלים עליה בכל יום. אמרו לו: עקיבא, אי אתה קורא "אבנים שחקו מים"?! מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פיסל את הקשה, דברי תורה, שקשה כברזל, על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי, שהוא בשר ודם, מיד חזר ללמוד תורה" וההמשך ידוע... 
    למזלו ר' עקיבא לא ידע תנ"ך שאלמלא כן היה מכיר את הפסוק מאיוב "אבנים שחקו מים...ותקוות אנוש האבדת" ומתייאש. 
    בדומה למים שכל טיפה וטיפה שוחקת את האבן כך כל פעימה ופעימה של הלב פוגעת בכלי הדם (וכשלחץ הדם גבוה, באופן חזק יותר), ישנה קורלציה מובהקת בין קצב הלב במנוחה לתוחלת החיים. אצל בעלי חיים גם כשמנטרלים גורמים כמו מסה רואים מתאם בין קצב הלב לבין תוחלת חייהם. למשל קצב הלב של צבי הענק באיי גלאפגוס הוא 6 פעימות לדקה ותוחלת חייהם למעלה מ 180 שנים, מכרסמים שקצב מהירות ליבם הוא 500 פעימות בדקה צפויים לחיות 2-3 שנים ולעומתם מכרסמים שקצב ליבם 250 פעימות יכפילו את תוחלת חייהם. האדם הוא אנומלי בעניין הזה שיחסית קצב ליבו גבוה, אך תוחלת חייו ארוכה. ועדיין קצב לב נמוך במנוחה מעיד על לב גדול וחזק וזה מדד לרמת כושר גופני גבוה. לב אדם שנמצא בכושר גופני טוב פועם בממוצע 50 פעימות בדקה, לב אדם ממוצע שאינו בכושר פועם 75 פעימות לדקה, על כן ליבו יפעם 36,000 פעימות נוספות ביום ו 13 מיליון בשנה. חשבו על משל הטיפות והאבן, האבן תשחק מהר יותר. יש לזכור שקצב הלב מושפע מהמון גורמים כמו גיל, מין, מצב נפשי ועוד. ולמרות המשל של האבן, לב האדם הוא יצירה אלוקית עמידה ומשוכללת מאוד, שפועלת ללא לאות וללא הפסקה שנים רבות. מדענים משוויץ ומגרמניה יצרו במעבדה העתק מדויק של לב מלאכותי מסיליקון שפועל באופן מכאני בדיוק כמו לב אמתי, הלב פעם 3000 פעימות למשך חצי שעה ונדם.

    בן אדם מה לך נרדם 
    קום לפעילות גופנית
    שפוך זיעה, אמץ לבך
    יא ריבון העולמים
    קפץ ודהר ואל תאחר
    בטרם ימים פונים
    ומהרה, רוץ כמו סערה
    לפני שוכן מעונים
    כי גם פשע וגם רשע
    להזניח את חליפת נפשך הקדושה
    גמר חתימה טובה
     


  • מעל 2 מיליון ישבנים החלו השבוע את לימודיהם. מתוכם כ 180 אלף מורים יהיו מופקדים על חינוכם, ביטחונם, וקידומם הלימודי. 
    מחקר ידוע של פרופסור רוברט רוזנטל מהרווארד שנערך בשנת 1964 בו הוא לקח קבוצת תלמידים באופן אקראי ואמר למורים שהתלמידים הללו על פי מבחן שביצעו בעלי איי קיו גבוה ובעלי יכולות גבוהות של הצלחה והתקדמות. כאמור הילדים הללו היו רגילים לגמרי כמו כל שאר בני כיתתם. במחקר התגלה שהציפיות של המורים והיחס כלפיהם באמת שיפר מאוד את הציונים שלהם ויותר מכך ציוני האיי קיו שלהם הפכו גבוהים יותר. באופן מודע ובלתי מודע באלפי אינטראקציות שונות האופן שבו מתייחס המורה לתלמיד משפיע עליו מאוד.

    מה לגבי יחסי רופא חולה? כולם מכירים את אפקט הפלצבו (אפקט כשלעצמו ראוי להבנה מעמיקה יותר), אם מורה בשלל אינטראקציות לא מודעות יכול להגדיל את האיי קיו של תלמידיו, איך החולה מושפע מתנועות הגוף של הרופא, ממה שהרופא אומר לו, האם הוא נוטע בו תקווה או מרפה את ידיו ואיך זה משפיע על המחלה? יש אפקט פחות ידוע והוא ההיפוך של פלצבו הוא נקרא נוסיבו. זהו אפקט של חשיבה שלילית על יכולות הריפוי. 
    בשנת 1974 מוכר נעליים אלמוני אובחן כסובל מסרטן הוושט שבאותו הזמן היה ידוע כסרטן קטלני שסיכויי ההחלמה ממנו הם 0% . כולם ידעו שהוא עומד למות, הרופאים אמרו לו שאין לו סיכוי וכך גם סובביו ומכריו, כצפוי – הוא מת לאחר מספר שבועות. אך מה שלא היה צפוי שבנתיחה שלאחר המוות הוא כלל לא סבל מסרטן הוושט, אם כן ממה הוא מת? (זוכרים את הפוסט עם האריה? – יופיע בתגובה מטה) הרופא שלו אמר שהוא לא מת בגלל הסרטן. הוא מת בגלל שהוא האמין שהוא עומד למות, ניטל ממנו כוח החיים, תש כוחו והוא מת. 
    כמה אנשים מתים, אן לפחות מתקצרים חייהם רק בגלל שרופאים מסוימים לוקחים על עצמם את תפקיד מלאך המוות ומודיעים למטופלים שלהם "יש לך 3-4 חודשים לחיות", "זו פגיעה כרונית בגב וללא ניתוח זה לא יעבור". כמה מורים פוגעים בתלמידיהם עם מחשבות כמו "ממנו לא יצא כלום"? 
    אל תקשיבו להם! 
    לכל התלמידים המוצלחים, הטובים, החרוצים, הסקרנים – שנה טובה ופוריה
     


  • שמש, פצצות, ותפקוד מיני 
    מחר (רביעי) יהיה היום הארוך ביותר בשנה, תחילת הקיץ. השמש במרום השמיים וקרינתה היא הגבוהה ביותר (החום של יולי אוגוסט מושהה בגלל קצב התחממות הים התיכון). 
    השמש, מקור אנרגיית החיים ידועה בהשפעתה על בריאותנו במגוון צורות. הידועה שבהם היא פעולתה על ייצור ויטמין D שבגופנו. ויטמין שחשוב למגוון תפקודים חשובים, כמו גם השפעתה על הפרשה או יותר נכון דיכוי ההורמון מלטונין שאחראי על השראת שינה. 
    אך פחות ידוע שהשמש ממירה חומר שנקרא nitrogen oxide שמצוי בעור ל nitric oxidee, חנקן חמצני. חנקן חמצני בטבע הוא חומר מזהם ורעיל, לכן זה די מוזר שהגוף מייצר אותו ויותר מכך שהוא מיטיב עם בריאותנו. 
    מחקרים הראו שככל שאנשים גרים בסמוך לקו המשווה, דהיינו עצמת השמש גבוהה וממושכת יותר, כך הם סובלים פחות מלחץ דם גבוה, התקפי לב ושבץ. זאת בעקבות ההשפעה שיש לחנקן חמצני בהרפיית שרירי כלי הדם, נוסף על תפקידים אחרים כמו מלחמה בתאים סרטניים, ויסות חוש הריח ואפילו שיפור הזקפה אצל גברים – התרופה ויאגרה מבוססת על חנקן חמצני. גם חומר הנפץ ניטרוגליצרין משמש כתרופה במקרי של תעוקה חזה. הוא הופך לחנקן חמצני ומרפה את כלי הדם. 
    השמש "מרפא בכנפיה" אם נחשפים אליה במידה
    קיץ נעים
  • באחד הפוסטים הקודמים ראינו שהמדע לא מבין לעומק את העולם התת אטומי, ויכול להיות שהמוח האנושי על חושיו המוגבלים לעולם לא יוכל להבין את נבכי סודות חלקיקי האטום. אך מה לגבי העולם המקרוסקופי, ולא נרחיק עד החלל, עד כמה אנחנו מכירים את הכדור שבו אנו חיים?

    העולם הפך כפר גלובלי קטן, לפחות כך גורמים לנו לחשוב. תוך מס' שעות אפשר להגיע להונג קונג, לברזיל ולכמעט לכל נקודה בעולם. בשניות אפשר לתקשר כמעט עם כל אדם בכל מקום. להזמין כל מוצר ולשנע אותו מכל מקום לכל מקום. לפתוח ויקיפדיה וללמוד על כל צמח וכל בעל חיים ונראה שהעולם נמצא בכף ידינו, האם כך הם פני הדברים? לא!

    גם בתחום הנראה לעין למעשה אנחנו לא יודעים כמעט כלום, אנחנו לא מכירים 97% ממיני הצמחים ובעלי החיים שקיימים בעולמנו, אנחנו מכירים אולי 950,000 חרקים מתוך הערכה של 100 מיליון חרקים. כדי לגלות אותם נצטרך להמשיך לחקור אותם עוד מעט שנים, 15 אלף שנים נוספות. אנחנו מכירים 70 אלף פטריות מתוך אומדן של 2 מיליון. מה לגבי שאר בעלי החיים? הצמחים? האצות? החזזיות? הכנימות? החיידקים? הרכיכות? אפילו יונקים גדולים התגלו לאחרונה. בחופן אדמה אפשר למצוא חמשת אלפים סוגי חיידקים שונים ואז לנסוע מס' קילומטרים ולקחת חופן נוסף עם אלפי חיידקים אחרים לגמרי. רבע מכל תרופות המרשם מופקים מ 40 צמחים בלבד. מדענים של חברות התרופות יושבים ספונים יומם וליל במעבדות כדי לייצר מולקולה תרופתית ואגב כך לרשום עליה פטנט. צאו לטבע, למרחבים. 99.9% מהפרחים טרם נבדקו מהבחינה הרפואית, כמה פוטנציאל רפואי קיים בעולם שטרם מומש?
     


  • יום הזיכרון לשואה ולגבורה
    "האדם הוא זה שהמציא את תאי הגזים, אך הוא גם זה שנכנס אליהם קוממיות ותפילת שמע ישראל על שפתיו" את המילים הללו כתב ד"ר ויקטור פרנקל , בספרו "אדם מחפש משמעות" הוא מראה שאצל אנשים בעלי עומק רוחני , חדורי תקווה ואמונה יכולת ההישרדות היו גבוהים יותר. למעשה יכולת רוחנית נפשית מנטלית טובה תורמת להישרדות יותר מאשר יכולות פיזיולוגיות וגוף חסון. מי שיש בקרבו עולם פנימי רוחני אינטלקטואלי עשיר מסוגל בעת משבר "לפרוש מסביבתם הנוראה אל חיי עושר פנימי וחירות רוחנית". הוא מתאר מצב פרדוכסלי לכאורה: " דומה שלא מעטים מן האסירים שהיו פחות איתנים במערוכתם, עמדו בתלאות המחנה יותר משעמדו בהם אסירים חסונים יותר בגופם".  הרבה מדברים על קדושת החיים, אך מעטים מדברים על חיים בקדושה (לאו דווקא במובן הדתי), מה שווים חיי אדם ללא תכלית ומטרה? 
    "שיעור התמותה במחנה בין ראש השנה הנוצרית גדל למעלה מכל מה שהיה בעבר. הוא סבר (הרופא), כי סיבת ריבוי זה לא הייתה החמרת תנאי העבודה או הרעה באספקת המזון או שינוי מזג האוויר או מגיפות חדשות. הסיבה הייתה שרוב האסירים השתעשעו בתקווה תמימה כי בחג המולד ישובו לבתיהם. ככל שהתקרבה המועד ולא נתקבלו ידיעות מעודדות, רפתה רוחם של האסירים ואכזבה תקפה עליהם. דבר זה השפיע השפעה ממאירה על כוח התנגדותם ורבים מהם מתו". 
    כמה חולים היו שורדים בבתי החולים (ולמה לא בית רפואה?) עם הרופאים היו מוכשרים לדבר גם על השפעת הנפש, מתן תקווה ומשמעות לחיים ולא רק על תרופות וסטטיסטיקה? 
    "מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה – יוכל לשאת כמעט כל איך" (ניטשה). 
     נזכור ולא נשכח, נתגבר אבל לא נסלח
  • אני לא מתיימר לרפא אוטיזם,
    אני בכלל לא מתיימר לרפא שום דבר,
    ריפוי זה תהליך מסתורי של השתדלות, השתדלות של האדם להתרפא, השתדלות של המטפל ליצור מרחב ריפוי, והרצון של בורא עולם לאפשר זאת.
    ושהכול מסוכרן כמו שצריך מתרחש פלא.
    הפלא הנוכחי הוא ילד בן שנתיים, שנולד, גדל והתפתח יפה ככל הילדים. עד גיל שנה ושלוש, בו הוא קיבל חיסון .MMRV מיד אחרי החיסון החלה הנסיגה. "אני קוראת לו, הוא לא מקשיב". לא מגיב, לא יוצר קשר עין, הפסיק לדבר. להירתע מאנשים, נצמד לאמו. התחילו נפנופים חוזרים עם הידיים והשמעת טיקים קוליים. היפראקטיביות, חובט את הראש בקיר, מרביץ לעצמו. במקביל החל להיות חולה עם דלקות אוזניים ושיעולים. היה רגיש ובררן לאוכל, למים ואוכל קר.

    הוא קיבל טיפול הומאופתי וחזר למעקב כעבור חודש וחצי, בזמן הזה הוא התחיל גן חדש.
    האימא מספרת: "הטיפול הרגיע אותו ואיזן אותו, יש לו פחות רגישות לטעמים ואוכל, התאקלם יפה מאוד בגן, פחות פחדים, פחות בכי, משוחרר יותר". יוצר קשר עין ומשחק עם ילדי הגן.
    הגננת בעלת ניסיון של 40 שנה לא האמינה שיש בכלל אוטיזם, מבחינתה ראתה ילד רגיל לחלוטין, אפילו שלחה לי תמונות שלו מהגן. "את בטוחה שאנחנו מדברים על אותו הילד"?
    הוא החל לדבר כמה מילים
    אין את התנועות, הטיקים כמעט ירדו לחלוטין
    "אין התפרעות והשתגעות"
    אין פחדים ולא נצמד לאימא. הוא פנה אלי, יצר איתי קשר, הושיט לי מהמשחקים שהיו בקליניקה.
    אין דלקות, אין שיעולים, אין נזלות.
    ישן מעולה
    הא, הוא גם אכל שלוק J


  • פסח, אביב, פריחה, הלב מתרחב, תחושת חירות אופפת את יצירי הטבע, נביעה של כוחות רדומים פורצים לשקוק חיים.
    הפשטות והראשוניות היא התגלמות הכוח האלוקי המצוי בנו ובבריאה לעומת המרוכבות והמסורבלות של היצירה השניונית, האנושית, שיצרה שינוי מנקודת הראשית האלוקית.
    אדם לעומת רובוט
    חמץ לעומת מצה
    תרופה לעומת רמדי
    הפרחים, הגלים, העננים, הפרפרים, הדולפינים, החיוכים. "יש אהבה כזו שהיא מורגשת בנפש מצד עצם מעלת הנפש לאהוב את הטוב הגמור". תחושת הרוממות מיופי הטבע היא גדולה לאין שיעור מכל בניין, גם האסטטי ביותר.
    לחם הוא המאכל הפשוט ביותר שלהכנתו צריך דגן (חומר, אדמה), מים, אש ואויר. דרך הכנתו מצריכה זמן, הזמן הוא ההתרחקות מנקודת הראשית. משהו מוחמץ בדרך. לעומת המצה שדרך הכנתה היא במינימום זמן, היא מעל הזמן, היא נשארת שטוחה, צרה, ענווה, אין בה את יסוד האוויר, ההתנפחות, היהירות והגאווה.
    אם מצה היא מעל הזמן, רמדי היא מעל החומר. דילולים של חומרים פשוטים מהטבע, פרחים, צמחים, מינרלים יוצרים תופעת ריפוי רוחנית. כיון שהריפוי הוא טבעי, הוא בראשיתי, הוא סה"כ מאפשר לאותם כוחות ריפוי שכבר קיימים בנו לעשות את העבודה. בניגוד לתרופות המסונתזות במעבדה שהם כפיל בחנות חרסינה, מנסים לתקן משהו אחד ויוצרים עשרה קלקולים אחרים.
    ובעצם מהו החומר? ממה הוא עשוי? אפילו הדבר הבסיסי ביותר במציאות המוחשית שלנו הוא בגדר תעלומה.
    חג פסח כשר ושמח!


  • לפני מס' שנים הגיעה אלי לטיפול נערה עדינה, רגישה וביישנית. היא סבלה מרגישות יתר לכל גירוי חיצוני, לא יכלה לסבול ריחות, אור, רעש או מגע. היא קיבלה ממני תרופה הומאופתית מצמח שנקרא "מימוזה ביישנית" ((mimosa pudica), זהו צמח מטפס מיוחד הרגיש לכל מגע, רטט, נשיפה, חום וכדו', ברגע שטורף פוטנציאלי מתקרב, הצמח סוגר את עליו במהירות וכך החרקים נופלים או בורחים ממנו. 
     פרופ' מוניקה גגליאנו מאוסטרליה ניסתה להבין האם ייתכן שלצמחים יש יכולת למידה (רעיון לכאורה מופרך שהרי לצמחים אין מערכות עצבים, תאי זיכרון תודעה או יכולת למידה). היא ערכה ניסוי שנדמה שנלקח ממרתפי השב"כ, היא בנתה "מתקן טלטולים". ויצרה לצמח סדרת טלטולים בזמנים קבועים. והתרחש דבר מוזר, בהתחלה הצמחים שטולטלו נסגרו ונפתחו כרגיל כעבור חצי שעה, בהמשך הם התחילו להיפתח שוב במהירות רבה יותר וכשהם למדו שהטלטולים הללו הם חזרתיים ולא מאיימים עליהם וחבל לבזבז אנרגיה מיותרת, הצמחים כלל לא סגרו את עליהם. הדבר המפתיע הוא שהצמחים זכרו את מתקן הטלטולים גם כעבור חודש מהניסוי. 
     גגנליאנו המשיכה בסדרת הניסויים המרתקים והפעם עם אפונים. הצמחים זקוקים לאור. היא בנתה מתקן שדומה לאות Y שרק בקצה אחד שלו הופיע אור, הצמח צריך לבחור לאיזה כיון להצמיח את עליו, כמובן שהוא ירצה לבחור בזרוע עם האור. הם נתנו לצמח רמז ניטרלי מקדים מהיכן יופיע האור, הרמז היה שלפני שיופיע האור יופעל מאוורר. המאוורר הושם פעם אחת בכיוון הזרוע עם האור ופעם בצד השני, כך שהצמח צריך לקלוט ולהבין מתי כדאי לו ללכת עם המאוורר ומתי להתרחק מהמאוורר. ביום הניסוי, אחרי שלימדו את הצמח את משמעות המאוורר האור לא נדלק כלל ובמקום ללכת אחרי הנטייה הטבעית שלהם לחזר אחר האור הם סמכו רק על המאוורר שהיה ניטרלי עבורם לפני הניסוי והצמיחו את עליהם בהתאם. ידוע שלצמחים יש לפחות 20 חושים שונים, אך איך הם זוכרים או לומדים ללא מערכות נוירולוגיות, זה עדיין תעלומה. 
     והנערה הרגישה, לא ראיתי אותה מאז... מקווה שזה בגלל שמצבה השתפר.
  • מי שמכיר אותי מהגלגול הקודם, כילד וכנער האסוציאציה הראשונית שעולה בראשו הוא ילד שכדורסל הוא חלק מאיברי גופו. שעות רבות ביליתי במגרשי הכדורסל, אך מה שלא ידוע, ששעות רבות יותר ביליתי כשאני מדמיין עצמי משחק כדורסל.
    כל מיומנות ספורטיבית, ריקוד, נגינה וכדו' דורשת אימון רב, חזרה על פעולות שוב ושוב, לזרוק לסל פעם אחר פעם, לחבוט בכדור שוב ושוב, לנגן ולנגן עד שהביצועים משתפרים והפעולות הופכות טבעיות, קלילות, מדויקות ואלגנטיות. האימון האמתי מתחיל במוח, המוח מורכב מחומר אפור וחומר לבן. החומר האפור מעבד אינפורמציה ע"י ניתוב מידע מגירויים חושיים או תנועתיים והחומר הלבן עשוי
    בעיקר מתאי שומן וסיבי עצב (אקסונים). כדי ליצור תנועה, אינפורמציה יוצאת מהחומר האפור שבמוח לאורך עמוד השדרה ועד השרירים. כשמתאמנים שעות על גבי שעות, ימים ושנים לא רק השרירים אלה שמשתפרים אלא בעיקר מערכת העצבים. האקסונים שנמצאים בחומר הלבן עטופים בשכבה שומנית שנקראת מיאלין, המיאלין תפקידו לבודד ולמנוע איבוד אנרגטי וליצור זרימה חשמלית יעילה. אימונים יעילים מגבירים את יכולת בידוד המיאלין ויצירת שכבות בידוד יעילות וטובות יותר, גורמות לכך שהמידע המועבר מהמוח לשרירים הוא מהיר ואפקטיבי יותר ובכך היכולות והביצועים טובים יותר.
    טיב התרגול היא לא רק ע"י מספר החזרות אלא גם באיכותם, התמקדות בביצוע הפעולה במינימום הסחות דעת, הימנעות ממסכים, ניידים, מחשבים וטלוויזיה. יש ללמוד את התנועה באופן איטי ורק שהתנועה מבוצעת כראוי יש להגביר קצב בהדרגה. יש להתאמן שוב ושוב. אתלטים, מוסיקאים ורקדנים מתאמנים 50-60 שעות בשבוע, בעיקר ע"י חלוקה לאימונים רבים קצרים וממוקדים. ולבסוף הדבר המפתיע ביותר ואולי זהו ה –
    X פקטור בין הספורטאים והנגנים המחוננים לאלה שפחות, והוא כוח הדמיון. זה די מעניין אבל מס' מחקרים מראים שדמיון הפעולות משפיע על ביצועי המתאמן, אין זה מחזה נדיר לראות את קופצי הגובה באולימפיאדה ממש מדמיינים את הקפיצה רגע לפני שהם קופצים, למעשה כל ספורטאי העילית עושים זאת. במחקר מסוים נבדקו 144 שחקני כדורסל שחולקו ל 2 קבוצות, קבוצה אחת התאמנה באופן פיזי על קליעה מ -3 והקבוצה השנייה רק דמיינה את זה, כעבור שבועיים השחקנים מ 2 הקבוצות השתפרו באופן דומה. יש עוד רבות לגלות ממסתורי המוח, ובינתיים אימון רב, באופן מפוקס ללא הסחות דעת עם עבודה מנטלית היא הדרך הטובה ביותר להגיע לפסגת היכולות שלנו ולמקסום הפוטנציאל שלנו.


  • הוא שטף את ידיו ושטף ושטף
    למען האמת הוא נטל ונטל ונטל
    חיידקים לא עניינו אותו, גם לא ניקיון
    רק שבעיני האל לא ייפול לדיראון
    הוא חרד לחטוא
    הוא פחד לפשוע
    הוא חשש מכל עוון
    אפילו לאכול לתיאבון,
    לכן שעות הוא בילה בתפילה
    בתקווה לסליחה
    על זה שלא אמר אמן בכוונה,
    את הפירות הוא בדק שעות ארוכות
    שמא ימצאו עליהם כנימות
    גם כאלה שלא קיימות,
    הוא פחד לאכול בחוצות
    הוא דאג משעטנז בחולצות,
    עברו עליו ימים נוראים
    של טקסים ומעשים משונים
    "אל תהי צדיק הרבה", אמר שלמה בחכמתו
    והוא כבר כמעט יצא מדעתו
    לא פשוט לטפל הומאופתית
    בהפרעה טורדנית כפייתית, ועוד דתית
    הטיפול נמשך שנתיים
    והוא בינתיים
    כבר לא שוטף ידיים
    ז"א שוטף, בצורה מידתית
    שוטף גם שוטף אך לא כפייתית
    גם שאר הדברים השתפרו בקרבו
    וגם קצת שמחה התגנבה לליבו

    "הפחד הנפרז מכל חטא, מאבד טובו של האדם, ועושה אותו למין בריה שפלה שאינה עושה דבר אלא שוכבת ורועדת. האדם צריך להאמין בחייו, להאמין בכוחו החומרי ובכוחו המוסרי יחד" (הרב קוק)




     
  • טו בשב"ט 2017

    השבוע ירננו כל עצי היער, ראש השנה לאילנות
    תלמידים ותלמידות יצאו ליערות
    עם רון בלב ואת ביד
    נושאים שתילים בתוך הכד
    אותם יטעו אחד אחד

    אך משהו נוסף יתחולל בגופם
    היער ישפיע להם על הדם
    ע"י מולקולות שישאפו אפם
    היער ישפר את בריאותם

    השהייה ביער את החיסון מחזקת
    ע"י תאים* מיוחדים שיש במערכת
    את רמת הבריאות משדרגת
    ונטילת תרופות מייתרת
     

    כך גילו חוקרים מיפן
    אחרי שערכו מחקר קפדן
    ולא רק המערכת החיסונית מסתבר
    גם ירידה בלחץ הדם, דכאון וחרדה מתברר

    צאו מהעיר טיילו ביער
    עיר - יער צאו מהשער
    גופך לך יודה
    כי האדם עץ השדה

    * חוקרים ביפן גילו ששהייה ביער מגדילת ומפעילה את תאי ה NK (natural killers) שהם תאים של מערכת החיסון. זאת אודות למולקולות שנקראות phytonocides אותם מפיצים העצים והצמחים שביער.


  • אתחיל בציטוט מהפסקה האחרונה:
     "אשרייך! אם צלחת את קריאת הפוסט והגעת עד הלום בלי צורך לאמ:לק לך כנראה שאתה עדיין שייך לאחוז הבודד שלא מכור לג'אנק מדיה ורפרוף אובססיבי בבחינת בדיל ויעבור. "

    הבוקר אימא של אחד המטופלים שלי אמרה לי שהבן שלה בזבז אלפי שקלים על אפליקציית מחשב, כמה זמן צריך לבלות מול המסך כדי להשתמש בסכום שכזה? 
     משהו עמוק וחמור עובר על הילדים והמתבגרים שלנו, הם לא גדלים בחוץ, בטבע, עם חברים. ואם תשאל אותם מהי הדובה הגדולה? הם יחשבו שמדובר באיזה משחק מחשב, אפילו לא על בעל חיים קל וחומר לא על קבוצת כוכבים, מתי הם הרימו את ראשם להתבונן בכוכבי השמיים? מתי הם הרימו ראשם להסתכל בעיניים?

    הם גדלים להורים שאומרים להם כל הזמן שהם נסיכים, שהם מיוחדים, שהם יכולים לקבל כל מה שהם רק ירצו, ולהגיע בחיים רק לאן שהם יחפצו. הציונים שלהם נמדדים על פי מידת ההתערבות של ההורים שלהם כך שלמורים כבר אין כוח להתעסק איתם. ואז הם מגיעים לעולם האמתי ומגלים שהם לא בדיוק נסיכים, והביטחון העצמי שלהם נופל

    הם גדלים בעולם המדיה, בעולם של מסכים, בעולם ווירטואלי. החיבור האובססיבי למכשירים הללו מפריש במוח חומר שנקרא דופמין, כל לייק, כל תגובה, כל התייחסות יוצרת בעזרת הדופמין תגובה ממכרת של הנאה. הדופמין הוא המתווך העצבי שאחראי להתמכרות לעישון, לאלכוהול, להימורים לפורנו, ולא פחות להתמכרות למסכים. במילים אחרות – התמכרות לניידים היא מאוד ממכרת, אבל בעוד שיש הגבלת גיל על עישון או אלכוהול, אין הגבלת גיל לניידים. 
     שלל בעיות רפואיות ונפשיות נגרמות משהיה ממושכת מול מסך, האור הכחול שמוקרן מהם פוגע בהפרשת הורמון המלטונין, שאחראי בין היתר על ויסות שינה ותפקוד מערכת החיסון. מחקר שנעשה בקרב נערים מצא שאצל נערים ששהו מול מסך מעל שעתיים(!) ביום נמצאו רמות אינסולין גבוהות, מה שמעודד את הסינדרום המטבולי, הפרעות לב, סוכרת והשמנה. 
     ישיבה ממושכת מול המסכים מובילה לבעיות כלי דם, ללחץ דם גבוה, להפרעות ראייה, הפרעות שלד ויציבה ועדיין לא ברור מהי מידת ההשפעה של הקרינה הממושכת על מבנה הDNA ועל המערכת ההורמונלית והנוירולוגית.

    כשרוב התקשורת החברתית נעשית דרך מסכים, הילדים והנוער הופכים לנכים רגשית, הם לא יודעים להתנהל ולייצר מערכות יחסים עמוקות ומשמעותיות, הכול נעשה מלאכותי, הם כבר פחות מסוגלים לקרא ולהבין את מאות הבעות הפנים הרגשיות ומסתפקים במספר קטן ומוגבל של אימוג'ים. 
     כשהם בסטרס או במצוקה הם כבר לא פונים לחבר או להורים, הם פונים למסך באותו האופן שהאלכוהוליסט פונה לבקבוק. אין שום רע במדיה כמו שאין שום רע ביין טוב, השאלה מה המינון. אם אתה נמצא בארוחה משפחתית או חברתית ואתה מתקשר עם מישהו אחר – זה בעיה. אם אתה מתעורר בבוקר ובודק את הטלפון לפני שאתה אומר בוקר טוב לאשתך – אתה מכור!. וכמו כל ההתמכרויות עם הזמן הם הרסניות למערכות היחסים.

    לפני מס' ימים בריצת בוקר התבוננתי בקבוצת חיילים, 30-40 חיילים שיושבים על תיקיהם ליד האוטובוס שהוריד אותם, ממתינים להיכנס לכפר הנופש, רובם ככולם תקועים בתוך הסמארטפון שלהם, לא היה אחד לרפואה שדיבר עם חברו, הם כבר לא רבים, לא מתווכחים, לא פוליטיקה, לא על ספורט, לא צוחקים, לא מתרגזים רק בוהים במסכים.

    הנגישות והמידע הזמין יוצר מצב של חוסר סבלנות ואורך רוח, הילדים גדלים עם זוג המילים המחליא: "בא לי". וכל מה שאתה רוצה זמין באופן מידי. רוצה לקנות משהו אתה ישר גולש לאמזון, לדעת משהו – גוגל. רוצה לראות סרט – צפייה ישירה. הכול זמין, כאן ועכשיו... חוץ ממה שלא... גידול ילדים, מערכות יחסים, התקדמות בקריירה, כל אלו דורשים השקעה, סבלנות, והמון זמן. אבל כשהמוח התרגל מילדות לקבל כל מה שהוא רוצה במהירות הקלקה נוצר קונפליקט ותסכול עמוק. לכן אנשים מתגרשים במהירות רבה יותר, פורשים מעבודה ועוברים מאחת לאחרת. חסרה הסבלנות הנדרשת וההבנה הבסיסית שדברים משמעותיים בחיים כמו אהבה, משפחה, גידול ילדים, פיתוח מיומנויות בעבודה, בניית בטחון עצמי, אהבת הטבע, רוחניות, אהבת החיים ומיומנויות חברתיות אלו דברים שדורשים סבלנות והשקעה מרובה. 
     התוצאות של כל אלו הם הרסניות, זו הפעם הראשונה בארה"ב שיותר ילדים מתים מאובדנות מאשר מתאונות דרכים. 
     זה בנפשנו!

    אשרייך! אם צלחת את קריאת הפוסט והגעת עד הלום בלי צורך לאמ:לק לך כנראה שאתה עדיין שייך לאחוז הבודד שלא מכור לג'אנק מדיה ורפרוף אובססיבי בבחינת בדיל ויעבור.
     


  • לפני מס' ימים הבן שלי קיבל הזמנה לאסיפת הורים, על ההזמנה היה כתוב שעת המפגש עם המחנכת: משעה 18:00 – 18:30 . וכדרך אגב צוין שגם המורים המקצועיים יעמדו לרשות ההורים בין השעות 16:30 – 19:30:
    המורה למדעים – מרת פלונית אלמונית
    המורה לאנגלית – הגברת אלמונית פלונית 
    המורה לספורט – מר פלוני אלמוני
     המורה לאומנות – מר אלמוני פלוני וכך הלאה...

    תהיתי ביני לבין עצמי כמה הורים ייזמו שיחה עם המורה למתמטיקה? רובם, לעומת המורה לספורט? כנראה שאפס. אני אפילו לא בטוח שהוא יטרח להגיע. אבל אם אתם באמת רוצים לדלות אינפורמציה על התפקוד של הבן שלכם, כנראה שהוא המורה הכי חשוב בבית הספר. כבר דיברנו על כך בפוסטים הקודמים שהמוח על 100 מיליארד תאי העצב שבו גודלו ומורכבותו משמשים בעיקר לתנועה. כל מחשבון כיס מסוגל לבצע חישובים מתמטיים מורכבים אבל שום מחשב עוצמתי ככל שיהיה לא מסוגל לאפשר לרובוט לקפוץ על חבל באלגנטיות כמו ילד בן תשע. היכולות המוטוריות, המרחביות והספורטיביות יכולות להעיד הרבה מאוד על התפקוד המוחי. אבל חשוב מכך המורה לספורט יכול לתאר לכם היכן הוא עומד מבחינה חברתית, האם הוא בעל מידות טובות? האם במשחק הכדורגל הוא מוסר ומשתף את חבריו? האם משתפים אותו? האם הוא מתחשב? חומל? או רודה ושתלטן? האם הוא מנהיג ודומיננטי? או אדיש ופאסיבי? האם הוא יודע להתנהל בקבוצה או זאב בודד? המון אינפורמציה שהמורה לספורט יכול לספר לכם על ילדכם. אינפורמציה שבעזרתה יהיה אפשר לחזק את החולשות שלו או לטפח את החוזקות שלו. אז בפעם הבאה שאתם הולכים לאסיפת הורים, אל תשכחו את המורה לספורט, כנראה שהוא המורה המשמעותי ביותר בבית הספר.
     


  • ארגון הבריאות העולמי מגדיר "בריאות" כ "מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית ולא רק העדר מחלה". ישנם גורמים רבים הקשורים לרמת הבריאות אך הפעם נתמקד בגורם השלישי שציין ארגון הבריאות העולמי: "רווחה חברתית".

    ידוע זה מכבר מהמון מחקרים קודמים וגם מאינטואיציה פשוטה שיחסים חברתיים נאותים, השתייכות לקהילה ותמיכה חברתית משפיעים על הבריאות. אך מה לגבי המעמד החברתי? מה לגבי המצב הסוציואקונומי? מחקרים מראים בצורה כללית שאנשים ממצב סוציואקונומי גבוה פחות חולים מאנשים בני המעמד הנמוך, ולרווחה כלכלית יש השפעה על הבריאות הכללית. הבעיה היא שישנם גורמים רבים שיכולים להסביר את הסיבות לכך: נגישות טובה יותר לשירותי הרפואה, מזון בריא ואיכותי יותר, פחות עישון ואלכוהוליזם ועוד... , אם מנטרלים את כל ההשפעות הללו, האם עדיין יש יתרון בריאותי למעמד החברתי? קשה לבחון זאת על בני אדם.
    מחקר שפורסם במגזין science מצא קשר מובהק בין המעמד החברתי של קופות רזוס (אותם קופות שבזכותם גילו את גורם החלבון RH בדם, חיובי או שלילי) לבין תפקוד מערכת החיסון שלהן.
    אצל קופות רזוס יש מדרג מעמדי חברתי היררכי ברור ופשוט והוא נקבע על פי סדר הגעתן לקבוצה. מי שהגיעה קודם מעמדה החברתי הוא הגבוה ביותר וכך הלאה בסדר יורד. ע"י מניפולציות שונות שהחוקרים עשו בסדר הכנסתן לכלובים ומעקב מדוקדק אחרי תפקוד מערכת החיסון שלהן החוקרים גילו שהקופות שהיו בתחתית המעמד החברתי (רק בגלל שהן נכנסו אחרונות ולא בגלל סיבה אחרת) סבלו מדלקות כרוניות וחולשה חיסונית, וככל שמעמדן היה נחות יותר התפקוד החיסוני היה גרוע יותר. תפקוד לקוי של מערכת החיסון משפיע על מחלות רבות.
    האם ניתן להשליך מכך על בני אדם? על המעמד שלנו מול עמיתנו בעבודה? בצבא? על המעמד החברתי של ילדנו? אין ספק שלתסכול חברתי, חרם, נידוי, ותחושות ניכור יש השפעה מרובה על בריאותנו.
    "ויש כמוני מיליונים,
    אנשים בני תמותה,
    בלי כסף - לא שווים פרוטה." (אתי אנקרי)


  • למה הומאופתיה?
    הגוף שלנו הוא אורגניזם ברמת מורכבות אינסופית, מרמת הציפורניים השיער והעור דרך הכבד, מערכת הנשימה, הלב, הראייה, מערכת החיסון ועד הרגשות, המחשבות התודעה הנפש והנשמה. החל מגיל מסוים מרבית האנשים מתייחסים לגוף כאל פצצת זמן מתקתקת, המודעות מתייחסת אל הכלי שבה היא נמצאת ביחסי אוהב אויב, "שרק אעבור את החורף בשלום", חשש מתמיד ממחלות, שבדיקות הדם יהיו תקינות. שלחץ הדם לא יקפוץ לפתע, ששום דבר לא יכאב, תחושה שהגוף יכול לבגוד לפתע.
    שיעול, שלשול, מגרנה, פצעים על הקרקפת, חום נתפסים כסימפטומים שיש להעלים וכמה שיותר מהר, שאם רק נעלים את הסימפטום נטפל במחלה.
    ומה עם הסימפטומים באים לטובתנו? אולי זה מנגנון הגנה ושמירה של הגוף?
    העלמת הסימפטומים ודיכוים באופן נקודתי, ללא התייחסות לגורם המחלה, למכלול הבעיות, למכלול הרבדים כמו המצב הרגשי והמנטלי, הגנטי והמשפחתי, סביבת החיים, הרעילות הכימית והנפשית ועוד מובילה לצרות צרורות. סימפטום > דיאגנוזה > תרופה > העלמת הסימפטום, ובא לציון גואל?

    בד"כ שאנו מדכאים מחלה או סימפטום ברמה אחת זה מוביל לאי סדר וחוסר הרמוניה ברמה אחרת, עמוקה יותר, למצב כרוני יותר. במשך החיים כשיש סטייה מהבריאות הגוף מאותת לנו בקטן, באופן נקודתי ע"י צינון, אלרגיה, גרד, כאב ראש, שיעול או שלשול, ככל שאנו מדכאים את הסימפטומים הללו עם סטרואידים, מורידי חום, משככי כאבים, משחות, אנחנו לא מרפאים את חוסר האיזון הפנימי אלא מדכאים את התצורה החיצונית שלו, וכיון שביטוי המחלה לא יכול לצאת בצורה שדוכאה חוסר האיזון הפנימי גדל והמחלה תתבטא בשכבה עמוקה יותר באיברים פנימיים יותר פיזיים או מנטליים.
    ההומאופתיה תופסת את הסימפטומים לא כבעיה בפני עצמה, אלא ביטוי של האורגניזם לחוסר הרמוניה פנימית, הסימפטומים זה רק השפה שהגוף משתמש כדי לאזן את עצמו במצב שנוצר ולאותת שמשהו יצא מאיזון, ההומאופתיה לא מחפשת להשתיק את הסימפטומים אלא ראשית להבין מה המקור ליציאה מהאיזון, בכל השכבות ובכל הרמות ובעזרת גירוי מתאים ליצור הרמוניה פנימית, איזון וריפוי. ריפוי כזה שמחולל מנגנון הריפוי הטבעי של הגוף.
     


     

  • מבין אלפי התרופות ההומאופתיות השונות והמשונות, מהעצים והצמחים, מאזובי הקיר, מהפרחים וארס הנחשים מהמינרלים הרבים, מחלב הלביאה, ושמן הלוויתן, מפטריות, ושאר ירקות. יש הכנות הומאופתיות פחות אקזוטיות שנראות אינרטיות (חסרות השפעה) לגמרי בהשפעתן על גוף האדם, חומרים פשוטים שכשהם הופכים לתרופות הומאופתיות השפעתן עמוקה ורבה. מטופלים רבים מופתעים לגלות שהם קיבלו תרופה שנקראת Natrium muriaticum, שזה בעצם מלח, או Saccharum album שזה בעצם סוכר. סוכר אגב יכול לשנות את טבעו בדומה לתרופה הומאופתית. כך למשל עצי הסקויה, העצים הגדולים בעולם, סוחבים על גבם מאות טונות למשך מאות שנים, עמידים לכל מזג אויר. ממה הם עשויים? מסוכר, ואם נדייק מננו סיב שנקרא צלולוז מיקרופיברילי שזה בעצם סוכר. הסוכר בקונסטלציה אחת יכול להיות רך וחלש ובקונסטלציה אחרת כ"כ חזק, למעשה פי 10 מפלדה. בדומה לגרפיט ויהלום, במודיפיקציה קצת שונה הם ממש הופכיים לגמרי האחד מהשני, האחד רך השני קשה, האחד מוליך חשמל והשני כלל לא. כך גם התרופות ההומאופתיות במצבם הטבעי יש להם תכונות מסוימות, ובתהליך מיוחד של דילול והבזקה (הרטטה) סדרתית הם חושפים פוטנציאל ריפוי עמוק שהיה אינרטי במצבם הגולמי.


  • בראשית
    "אחרי החגים יתחדש הכול" כתבה נעמי שמר
    ושוב אני חוזר "אחרי החגים" להניף את קולמוסי לכתוב לכם פוסטים חדשים
    אך על מה אכתוב הפעם? מה נותן לי השראה לכתוב?
    מהי השראה בכלל?
    רעיון? תובנה? הברקה? השתאות? אינטואיציה? דמיון? יצירתיות? ספונטניות? תחושת בטן? מוזה?
    בניגוד ליצירתיות שמגיעה מבפנים השראה שורה עלינו מבחוץ. יש כאלה שמרגישים שההשראה שורה עליהם רק מבחוץ ויש כאלה המרגישים שההשראה מגיע אליהם מבחוץ בחוץ. אצל הראשונים זה יכול להיות בזמן התבוננות בטבע, אומנות, נגינה, ואילו האחרונים מרגישים שהשראה זה משהו מטאפיזי הנוחת על האדם באופן בלתי צפוי כשהוא מהווה כמעין מדיום שדרכו היצירה באה לידי ביטוי.
    השראה באה מהמילה הארמית שרי – מותר, משוחרר. זהו הלך הנפש לקבלת השראה כמו ספירלה חסרת משקל שזורמת בטבעיות ועוטפת את היוצר והיצירה לכדי טראנס יצירתי שבו האדם מרגיש נפעל ופועל גם יחד.
    דר' סקוט בארי קאופמן כתב במחקר שפורסם בכתב העת סיינטיפיק אמריקן: "אנשים עם השראה מרובה דיווחו על רמות גבוהות של משאבים פסיכולוגיים חשובים הכוללים אמונה ביכולותיהם, הערכה עצמית ואופטימיות". ז"א שקבלת השראה צריכה לשרות על כלי קיבול המתאים לקבל אותו ובתנאים המתאימים: "אין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות, אלא מתוך שמחה"
    מאז שהעידן הדיגיטלי פרץ לחיינו, שטף קצף של יצירה גועש כלפינו: משפטי חכמה, אומנות, שירים, סיפורים, סטטוסים, ציוצים, דברי טעם ודברי הבל, אין רגע דל, צונאמי של אינפורמציה מציף אותנו מבוקר ועד ליל. מצב חסר תקדימי בתולדות ההיסטוריה האנושית  שיוצר את הפעולה ההפוכה חדלון ההשראה.
    בפרשת בראשית מוזכרת השבת, המתכון העתיק ביותר שהיהדות הנחילה לעולם ליצירת השראה:

    "ויכולו הטלוויזיה והטאבלט וכל צבאם,
    ויכל האדם ביום השביעי מכל סטטוסיו אשר ברא,
    ותשקוט נפשו ביום השביעי מכל המיילים אשר קרא
    ויברך אלוהים את האדם שנאות הוא להרים עיניו ולהתבונן בגלקסיה ולא בגלקסי, ויקדש אותו
    כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא צוקרברג לעשות"
    סברי מרנן


     
  • הסתכלות שונה לכל יצור
    הזבוב דולק על כל כיעור
    הנמייה רואה בכל צינור נחש
    והדבורה חושבת שהכול דבש

    הסתכלות שונה לכל מכשיר
    הפטיש חולם על מסמרים
    הגרזן מחפש להכות בעצים
    שיכור כבר הפך חולץ הפקקים

    הסתכלות שונה לכל רופא
    הפסיכיאטר נותן מבט נדהם
    ההמטולוג רואה רק את הדם
    הפתולוג מטפל רק במי שנדם
    מי יראה את האדם?

    מי יבין את המכלול?
    מי יראה את כל ההול?
    יזכך את כל הרפש
    יחבר גם גוף גם נפש?


     
  • השפעות גופנפש זה מכבר ידוע
    אך רק לאחרונה הובן מדוע

    רוץ, נתר ושחה
    התעמל ואל תדחה

    את שרירי הליבה חזק
    והמשולש לא ינתק

    שרירי הליבה – נוירונים מוטוריים – ובלוטת יותרת הכיליה
    משפיעים על הורמוני המתח בצורה סמויה

    קורטיזול ואדרנלין במצבי מצוקה
    יופחתו חיש מהר בפעילות אדוקה

    גם לשפת הגוף השפעה לא פחותה
    בוויסות ההורמונים לרמה נאותה

    שמחה, בטחון עצמי ורווחה
    ונסו יגון ואנחה.

    * במגזין אטלנטיק פרסם פרופ' פיטר סטריק ראש המחלקה לנוירוביולוגיה מחקר חדשני על הקשר המסועף והמורכב בין שרירי הליבה, אזורים מוטורים במוח ובלוטת יותרת הכיליה והשפעתם על מצבי מתח נפשי. כאדם שלא מסתפק במובן מאילו הוא מראה שיש ראיות ביולוגיות חזקות להשפעה המטיבה שיש לפעילות גופנית בדגש על שרירי הליבה על מצב הרוח והפוך. "שמסתכלים על אדם מדוכא אפשר לשים לב לשינויים בתנוחות הגוף שלו", אומר סטריק. בהקשר הזה ד"ר איימי קאדי מהרווארד מראה במחקריה כיצד שינוי מנח הגוף שלנו יוצר השפעה הורמונלית חזקה על התודעה שלנו.


     
  • שמעון פרס נפטר בשיבה טובה בגיל 93
    נראה כי הוא היה בשיא כוחו המנטלי והאינטלקטואלי ואין ספק שזה תרם לאריכות ימיו, אך למרות זאת כדרך כל אדם גופו הפיזי נדם
    למה זה קורה?

    מסע חיי אדם מהלידה, לגיל הרך, גיל ההתבגרות, בגרות ועד הזקנה והמוות הוא מסע מדהים שמתחיל מתא יחיד שבמשך 40 שבועות הופך למאה אלפי מיליארדי תאים המתפקדים בהרמוניה מושלמת כאבני הבניין של גופנו ומוכנים להגיח לאוויר העולם.

    לכל אחד מהתאים הללו DNA ייחודי שאין שני לו, הנשימה הראשונה היא האתגר הראשון שעומד בפני האדם: נשום או תמות, בלוטת יותרת הכלייה משחררת פרץ אדרנלין ומכניסה את הגוף למצב חירום שיוצרת את הנשימה הראשונה והחשובה של חיינו. אחת מתוך אלפי מיליון.

    הקשר הפיזי בין האם לתינוק מתנתק ובשעה הראשונה לחיינו אנו חייבים להסתגל לחיים מחוץ לרחם, מערכת העיכול מנקה את עצמה ומפרישה חומר שנקרא "מקוניום" המסולקת תוך ימים, מערכת ויסות הטמפ' במוח עדיין לא בשלה והרך מתקשה בהתחלה להסתגל לטמפ' הקרירה מחוץ לרחם. המוח מבצע כל העת מאה טריליון חישובים בשנייה רק בשביל לשמור על התפקוד הבסיסי של הגוף.

    בגיל חודש התינוק לומד להכיר את העולם. החושים עובדים במרץ רב. ריחות חדשים, צלילים חדשים. הראייה תחילה מטושטשת, בשחור ולבן בעיקר - עד גיל 8 חודשים כבר נראה 6/6.

    התינוק עולה במשקל ב 3 החודשים הראשונים ואז הגדילה מואטת, אחרת היינו מגיעים למשקל של 150 טון בגיל ארבע!

    בגיל שנה אנחנו מתחילים להיות ניידים יותר, העצמות מתחזקות ומתחברות, אנחנו מוגנים יותר, האתגר הבא הוא ללמוד ללכת וזאת בעיקר אודות לאיברי שיווי המשקל שבאוזניים.

    גיל שנתיים, מתינוק לפעוט. האתגר הבא הוא ללמוד לדבר, כל יום 10 מילים חדשות. הדיבור הוא ייחודי לאדם מאפשר לנו להחליף רעיונות ומחשבות. בגיל 5 אנו כבר מודעים לזהותנו העצמית, צוברים זיכרונות שילוו אותנו לכל אורך מסע חיינו. אנו הולכים לגן ולבית הספר, המוח מחווט עצמו מחדש ובכל יום לומד דברים חדשים.

    גיל ההתבגרות מתחיל כשההורמון קיספפטין מופרש במוח שגורם לשחרור הורמונים נוספים בתגובת שרשרת. איברי המין מתחילים להבשיל, ביוץ אצל בנות שיימשך עד גיל המנפאוזה, השחלות מפרישות הורמונים לדם המשפיעים מבחינה פיזית ורגשית. גדילה מואצת ושוני הולך וגובר בין המינים, ילדות הופכות נשים וילדים לגברים. אצל גברים הורמון הטסטוסטרון גבוה פי 10 מהנשים מה שיוצר את הגבריות – הגרוגרת גדלה, והקול הופך נמוך ועמוק, השיער גדל, שריר הלב גדל ב 40% ומסת השריר מוכפלת. המוח מושפע לא פחות משטף ההורמונים ומשנה את מצב הרוח והאישיות שלנו, רגשות ומשיכה מינית מציף אותנו. הלב פועם בחזקה, ל"ד עולה, השפתיים מתנפחות, הלחיים מסמיקות ואנו מתאהבים.

    2 עשורים חלפו ואנו גבוהים כמעט פי 4 מגובהנו הראשוני, פי 21 כבדים יותר, הספקנו לאכול 9,000 טון של אוכל, הלב כבר פעם יותר ממיליארד פעימות והריאות 200 מיליון נשימות.

    נכנסים לבגרות, בגיל זה אנו חיוניים יותר משנהיה אי פעם, אנו בשיאנו מבפנים ובחוץ, כל עשור גופנו מחליף את כל תאי גופו, הבחירות שלנו כעת ישפיעו על כל ימי חיינו, פעילות גופנית שינה ותזונה נכונה או אלכוהול, סיגריות וסמים.

    האתגר הבא של חיינו הוא תעסוקה, זוגיות והקמת משפחה. חלק גדול מהחיבור הגופני בין בני זוג הוא כימי, האף שלנו קולט פורומונים – מסרים כימיים שמופרשים בזיעה, הם נושאים מידע על הבריאות הגנטית שלנו, על היכולת להתמודד עם מחלות, מוחנו מנתב אותנו לאפשרות הטובה ביותר עבור צאצאנו. זה הזמן להורות.

    שנות ה – 40 כבר מתחילים להיווצר שינויים במראה שלנו, אנו מסוגלים לייצר 30,000 תאי עור חדשים בדקה, אך רמת תחזוקת הגוף הולכת ופוחתת, הקולגן נפגע, העור מאבד מהאלסטיות שלו ומתחילים להופיע קמטים. גם הראייה משתנה, העדשות הופכות נוקשות ואנו זקוקים למשקפי ראייה.

    גיל המעבר, חילוף החומרים משתנה. אנו צוברים משקל, ריכוז ההורמונים פוחת, אנו מאבדים 3 ק"ג של שרירים בכל עשור של חיינו הבוגרים. פחות שרירים – פחות דרישות אנרגיה – אך אנו ממשיכים לצרוך את אותה כמות המזון שהתרגלנו אליה ובכך משמינים. אצל נשים עיקר השומן נצבר בירכיים, אצל גברים בבטן, שומן שמהווה סיכון בריאותי. גם לחץ בניהול קריירה ונערים מתבגרים מאיץ את תהליכי ההזדקנות, מוביל ללחץ דם גבוה והופך את כלי הדם לנוקשים וצרים, הלב נאלץ לעבוד קשה יותר. ל"ד גבוה יכול לפוצץ כלי דם במוח – שבץ מוחי.

    גיל ה – 50, הפסקת הוסת וסיום תקופת הרבייה הנשית, שינויים הורמונליים גורמים לשינויים באזורים במוח האחראים על מצב רוח, שינה וויסות טמפ' – גלי חום מופיעים, רקמת העצם והשריר נחלשת. ותהליך הזקנה מואץ.

    שנות ה- 60-70, הילדים כבר לא בבית, אנשים מפסיקים לעבוד ומתחיל הפרק האחרון במסע החיים. הגוף מאט, השלד פגיע, ולמעשה כל התאים ששוכפלו שוב ושוב במשך השנים צוברים פגמים, החמצן שמחייה אותנו גם פוגע בנו, רדיקלים חופשיים פוגמים בתאי גופנו, הטלומרים מתקצרים והתאים כבר לא מסוגלים להתחלק. מנגנוני התיקון קורסים עד שאברינו מפסיקים לעבוד. גם עם סגנון החיים הבריא ביותר, המוות הוא בלתי נמנע.

    לקראת רגע המוות הדם שלנו מוצף באנדרופינים שיוצרים רוגע ושלווה, עם המחסור בחמצן הרקמות כבר לא מתפקדות, הפעילות החשמלית במוח קורסת והחוש הפעיל האחרון הוא חוש השמיעה. חולפים עוד 24 שעות עד שתאי גופנו מפסיקים להתחלק לגמרי

    ובכך מסתיים המסע המופלא הזה של החיים.

    "הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל-מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הָיָה מִן-הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל-הֶעָפָר. מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ." (קהלת)

    *המידע מבוסס על סרט שהופק עבור הנשיונל גאוגרפיק.
     


  • "כי תצא למלחמה על אויבך"
    זוהי פרשת השבוע הבעל"ט. אני כותב שורות אלו בזמן שאני מגויס למילואים. מילואים הם יציאה משגרת היומיום, יציאה מחיי הנוחות, מהמזגנים, מההרגלים. במקרה שלי אני נמצא במדבר, מקום צחיח שומם ושקט (למעט המטווחים ולבנות החבלה ברקע), מקום שמהווה כר נוח להתבוננות פנימית, לחזרה לטבע וטבענו הפנימי, להשקטת הגירויים החיצוניים ומחשבה על דרך חיינו.
    "למלחמה על אויבך" – האויב הגדול ביותר של האדם זה הוא עצמו, ההרגלים הרעים שלנו הם האויבים המידיים שלנו, אנשים מתים מהרגלים רעים הרבה יותר מכל המלחמות גם יחד.
    "כי תצא" – תצא מעצמך, תצא מההרגלים שלך ותלחם בהם. תצא תתבונן ותלחם נגד שגרת העישון, נגד הרגלי האכילה הבעייתיים, הישיבה הממושכת, השתייה הממותקת איש איש והרגליו הפגומים.
    חודש אלול זהו חודש התשובה והתיקון: התשובה "הגופנית סובבת את כל העבירות נגד חוקי הטבע, המוסר והתורה, המקושרים עם חוקי הטבע. שסוף כל הנהגה רעה הוא להביא מחלות ומכאובים, והרבה סובל מזה האדם הפרטי והכללי. ואחרי הבירור שמתברר אצלו הדבר, שהוא בעצמו בהנהגתו הרעה אשם הוא בכל אותו דלדול החיים שבא לו - הרי הוא שם לב לתקן את המצב, לשוב לחוקי החיים, לשמור את חוקי הטבע המוסר והתורה, למען ישוב ויחיה וישובו אליו החיים בכל רעננותם" (אורות התשובה). 

     
  • מן הכוח אל הפועל והאם קיימת בחירה חופשית?

    לפני מס' ימים אני וילדי שתלנו באדנית קטנה זרעים של שמיר, כחלק מצמחי תבלין שאנו מגדלים. רציתי שיראו את הפלא הנפלא כיצד הופך זרע קטנטן יבש וחסר חיים לשיח ירוק עם ניחוח מלא חיים, איך זרע קטן שכזה מכיל פוטנציאל של צבעים ריחות ובריאות בהינתן לו המצע הנכון להתעוררות, אדמה ומעט מים. כדי ליצור עניין ומעקב ערכתי תחרות מי יראה ויגלה ראשון את הנבט.
    בעוד מס' ימים נבטים שכאלה יעלו לכתה א' קטנים עם פוטנציאל אדיר, החוקרים, המדענים, הספורטאים, הרופאים, החקלאים, המורים, הרבנים, הנהגים, המהנדסים של העתיד בכל אחד מצוי כבר פוטנציאל אדיר
    פוטנציאל פנימי טבוע בנו. כולנו נולדנו לתוך מתווה טופוגרפי מסוים בעל השפעות רבות על צורת חיינו, בחירת ההחלטות שלנו ובריאותנו. השפעות גנטיות ומשפחתיות, כלכליות, חינוכיות, אתניות, גאוגרפיות, דתיות, ערכיות ועוד... אפילו ברמת ההחלטות הפשוטות ביותר כמו האם להרים את יד ימין או יד שמאל האם לבחור ללחוץ על הכפתור האדום או הירוק כבר יש לנו מתווה סלול שמקדים את בחירת ההחלטה שלנו. הוא נקרא פוטנציאל מוכנות. כל פעולה שאנו בוחרים לעשות מבחינה מוטורית מלווה בפעילות עצבית חשמלית מקדימה. בתחילת שנות ה-80 התפרסמו ניסויים שזעזעו את ההבנה אודות הבחירה החופשית – ניסויי ליבט. ניסויים אלה הראו שפוטנציאל המוכנות החשמלית במוח הופיעה עוד לפני שהנבדק קיבל החלטה לפחות כחצי שנייה לפני מודעות קבלת ההחלטה של הנבדק. בניסויי המשך שנערכו בשנת 2008 הגיעו החוקרים להבנה שפוטנציאל המוכנות מתחילה להופיע כבר 8 שניות! לפני הידיעה וקבלת ההחלטה. למי שמודאג מבעית הרצון החופשי, קולמוסים רבים נשפכו על העניין, אך באופן פשוט מה שמשאיר את הרצון החופשי בתמונה היא שאצל חלק מהנבדקים הופיעה פוטנציאל המוכנות אך למרות זאת לא נעשתה פעולה, מה שמראה שלמרות שפועלים עלינו כוחות ללכת במתווה מסוים לא מדובר כאן בעניין דטרמיניסטי ועדיין יש לנו את היכולת לבחור באופן חופשי [*]
    מה שאומר שגם אם נולדנו לתוך מציאות חיים מסוימת וכוחות רבים פועלים עלינו יש בנו הכוח לבחור בטוב לשנות ולהשתנות
    גם בתרופות הומאופתיות גלום פוטנציאל עצום לריפוי כמו הזרע היבש שהופך לעץ אדיר. "שיטת הרפואה ההומאופתית מפתחת לשימושה המיוחד, לדרגה שלא נשמעה עד כה, את כוחם הרפואי של חומרים גולמיים ע"י תהליך המיוחד לה ושלא נוסה עד כה, שבו בלבד הם הופכים למשפיעים, חודרניים מעל לכל מידה ומרפאים, אפילו אלה שבמצבם הגולמי אינם מראים הוכחה של פעילות רפואית קלה ביותר על הגוף האנושי" (אורגנון)
    לכל הנבטים הצעירים שעולים לכתה א' וגם לשאר הניצנים מאחל לכם להוציא מהכוח אל הפועל את הפוטנציאל הטוב שבכם
    שנה טובה
    [*] להרחבה כדאי לקרא את הספר "מדעי החופש" – מיכאל אברהם.

     
     
  • חום יולי אוגוסט, שיא הקיץ, השמש קופחת
    במדינת ישראל, בארץ קיבוץ הגלויות הגרים והמתגרים העולים והעליונים המסתננים והפליטים, פסיפס צבע העור האנושי מגוון. העור הוא האיבר הגדול ביותר בגוף האדם וחבל שהוא עדיין יוצר חיץ והבדלים בין בני האדם. ההבדלים האמתיים צריכים להישאר ברמה הביוכימית בו משחקים 2 שחקני מפתח חשובים לבריאותנו: חומצה פולית וויטמין D

    ויטמין D הוא ויטמין חשוב השומר על רמה תקינה של סידן וזרחן, חיוני לבריאות העצמות, הלב, מערכת החיסון ומערכת העצבים.
    חומצה פולית משפיעה על תקינות תאי הדם האדומים, שכפול ה ,DNA ולכן חיונית מאוד בתקופת ההיריון במניעת מומים מולדים.

    צבע עורנו נקבע ע"י פיגמנט הנקרא מלנין סוגו וכמותו. השמש עוזרת לנו לייצר ויטמין D אך גם הורסת את מאגרי החומצה פולית. במקומות הרחוקים מקו המשווה בהם יש מיעוט אור שמש מתגוררים בעיקר אנשים בעלי עור בהיר שמאפשר להם בקלות רבה יותר לייצר ויטמין D. ובמקומות שטופי שמש כמו אפריקה מתגוררים בעלי עור כהה המאפשר להם לשמור על מאגר חומצה פולית שלהם. 
    אם כך כיצד בעלי עור כהה או אנשים שגרים במקומות עם מיעוט שמש מקבלים מספיק ויטמין D? כאן נכנס שחקן נוסף שכמו השמש הפך מבורות למושמץ – הכולסטרול. הכולסטרול חיוני לתפקידים מרובים בגוף: חיוני לקרומי התא, למערכת החיסון, לבניית הורמונים וכמובן לייצור ויטמין D. במקומות עם מחסור באור שמש ואצל אנשים כהה עור רמת הכולסטרול עולה על מנת שיוכלו לייצר מספיק ויטמין D. יוצאי מהכלל אלו הם האינואיטים היחידים שגרים הרחק מקו המשווה שכמעט ולא מקבלים אור שמש ובכל זאת צבע עורם כהה, הכיצד? האינואיטים מקבלים את תצרוכת ויטמין D שלהם בעיקר מאכילת דגים שמנים המכילים ויטמין D.

    מורכבות גוף האדם ותחכומו והתייחסות אינדיבידואליסטית חכמה ומתונה סותרת כל המלצה גורפת של המערכות הממוסדות והשיווק האגרסיבי של חברות התרופות: מריחה גורפת של קרם הגנה בכל יציאה לשמש, הורדת כולסטרול לרמה מינימליסטית, וכמובן לא לשכוח משקפי שמש – ענידת משקפי שמש משבשת את קליטת האותות בבלוטת יותרת המוח לגרות את המלנוציטים ליצור מלנין ובכך נפגעת ההגנה התקינה מפני השמש.
    "שמש צדקה ומרפא בכנפיה"
     


  • הורים רבים מגיעים אלי במטרה "לחזק את מערכת החיסון" של ילדם, התשאול ההומאופתי מתמקד לא מעט בהבנת המצב הנפשי והרגשי של הילד, בתכונות האופי שלו והתנהלותו החברתית. ההומאופתיה השכילה להבין כבר לפני 250 שנה מה שכיום כבר ברור לכל (כמעט לכל) שהמצב הנפשי והרגשי משפיע על תפקוד מערכת החיסון. אולם מה שלא ידוע הוא שההשפעה היא השפעה הדדית גם מערכת החיסון משפיעה על תפקודי המוח והתנהגויות מנטליות. עד לאחרונה הייתה הסכמה כללית בקרב חוקרי הרפואה שהמוח סגור ומסוגר (בעזרת מחסום ה BBB) להשפעת חיצונית של מערכת החיסון. בשנים האחרונות גילו שאין הדבר כך, המוח ומערכת החיסון מקיימים דיאלוג חשוב מאוד ששומר על תפקודי מוח תקינים ובריאים.
    לאחרונה חוקרים מאוניברסיטת וירג'יניה מצאו שמערכת החיסון משפיעה על התנהגויות חברתיות ותפקודי המוח ולפגיעה במערכת החיסון יש השלכות מרחיקות לכת על מצבים נפשיים ונוירולגיים כמו אוטיזם וסכיזופרניה. המחקרים הללו נותנים תוקף להבנה ההוליסטית ולתשאול ההומאופתי המורחב שקושר בין הגוף לנפש. 
  • מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, האומנם?
    משפט אופטימי זה מיוחס לבעל שם טוב ויש בו הרבה מן האמת, החושך הוא אינו מציאות ממשית הוא העדר אור. אבל אם החושך מייצג את הכוח השלילי אז המציאות כתמיד מורכבת יותר.
    שנים רבות לפני שהפסיכולוג המומחה לגועל פול רוזין מצא שמקק בודד יהרוס קערת דובדבנים ואילו דובדבן יחיד לא ישפר במאומה את הגועל בקערת מקקים נכתב בקהלת: "זבובי מוות יבאיש יביע שמן רוקח". במציאות אנו רואים שכוח החושך, השלילי, הרע הוא חזק הרבה יותר ונדרש להוסיף הרבה מאוד אור כדי להתגבר על מעט חושך. וזה בא לידי ביטוי כמעט בכל דבר במציאות, ביקורת שלילית של מורה יכולה להרוס 10 הערות חיוביות. ג'ון גוטמן מומחה לזוגיות טוען שכדי שזוגיות תצליח, החוויות החיוביות צריכות להיות ביחס עודף של לפחות פי 5 מהחוויות השליליות. ל 85 ימי נזק באסון דליפת הנפט במפרץ במקסיקו ידרשו שנות דור של תיקון. והרמח"ל בספרו מסילת ישרים כתב שליצנות אחת דוחה מאה תוכחות. גם בענייני בריאות ותזונה זה כך, מחקרים מצאו שישיבה ממושכת (חושך) מזיקה לבריאות גם אצל אנשים שעוסקים בפעילות ספורטיבית קבועה (מעט אור) ושום מזון על, ויטמינים או תוספי תזונה לא יעזרו אם אתם אוכלים ג'אנק.
    "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך" (מדרש רבה)
  • יש שופטים בירושלים?
    בכל יום כשאנו קמים בבוקר אנו מתחילים את היום עם רמה אנרגטית מסוימת. היא משתנה במהלך היום ושונה בין אדם לאדם. זהו מאגר אנרגטי מנטלי שמושפע מכל מאמץ של כוח הרצון: קוגניטיבי, רגשי, או פיזי. כל מאמץ כזה שואב מרמת האנרגיה הכללית ומשפיע על יכולת עמידת אתגרי כוח הרצון הבאים במהלך היום.
    הפסיכולוג רוי באומייסטר ערך ניסויים רבים והוכיח שכל מאמץ שכרוך בו כוח רצון ושליטה עצמית מפחית ושואב מרמת האנרגיה הכללית ומוריד את היכולת לעמוד באתגר הבא. הוא כינה זאת ego depletion , לדוגמה אנשים שלפני פעילות גופנית מאומצת יצטרכו לבחור לאכול עשב חיטה במקום עוגת שוקולד יפגינו יכולות גופניות פחותות אילולי היו צריכים להפגין שליטה עצמית ולוותר על העוגה. לכן רבים האנשים שחוזרים בערב עם רמה אנרגטית מופחתת של כוח הרצון ופוצחים בארוחת שחיתות, עישון או שתיית אלכוהול. רבים המצבים במהלך היום ששואבים מהאנרגיה המנטלית הזו, צחוק מאולץ ולא אמתי או ניסיון להרשים אחרים, איפוק רגשי של כעס או עצבנות, הסתובבות בקניון והימנעות מקניית דברים שהלב חושק ולמעשה כל דיכוי תשוקה טבעית או משמעת עצמית מודעת. יש לזכור שהמוח ביחס לגודלו צורך אנרגיה (גלוקוז) יותר מכל איבר אחר בגוף ולכן רמת האנרגיה המנטלית היא לא סתם מטבע לשון. אנשים רבים מרגישים עייפים סחוטים ותשושים כאילו הם אחרי ריצת מרתון, כשלמעשה ישבו כל היום במשרד,מבינים מדוע?
    מחקר ישראלי מטריד במיוחד שנערך על שופטים בוועדת השחרורים של בתי הסוהר בישראל מצא שככל שזמן ההפסקה קרב, הסיכוי לשחרור מוקדם הולך ופוחת. בשעתיים הראשונות אחרי ההפסקה השופטים מאשרים כ 65% מהבקשות, אך ככל שהזמן חולף והאנרגיה מדלדלת הסיכוי לאשר בקשת שחרור פוחת מ 10% . זה קורה בכל תחום בחיינו, בבתי חולים, חיילים בצבא, מורים שבודקים מבחנים ועוד... לכן תמיד כדאי לבצע מטלות חשובות כשרמת האנרגיה המנטלית היא הגבוהה ביותר. 

     
  • תומר: ?
    רותם: בזמן מחזור אני מרגישה &%$, עצבנית, חלשה, ממש מתה
    תומר: את באמת מתה... 
    רותם: סליחה??? 
    תומר: מוות זה לא רק חדלון תפקוד הגוף הביולוגי, מוות זה גם חוסר חיות. חז"ל אומרים "צדיקים במיתתם קרויים חיים ורשעים אף בחייהם קרויים מתים" 
    רותם: אז אתה אומר שאני מרשעת? אתה גם רוצה למות היום? 
    תומר: חס וחלילה
    רותם: אז? שמע אתה יודע שאני לא במצב היום... אז איך זה קשור למחזור?
    תומר: המחזור מחולק לשלבים, יש את השלב הפרוליפרטיבי, שלב הבנייה, שלב שבו כל הגוף יוצר פוטנציאל להבאת חיים לעולם. וכשזה לא מתממש מגיע שלב ההרס, שלב הוסת – אי מימוש פוטנציאל החיות הוא סוג של מוות. 
    רותם: זה רק הורמונים
    תומר: ההורמונים זה רפלקציה של המצב הרוחני 
    רותם: אז גם בגיל המעבר זה ככה? הדכדוך? לפעמים דיכאון?
    תומר: לא חשבתי על זה... מעניין. אבל את יודעת רותם שעל פי היהדות יולדת שילדה זכר טמאה למשך שבוע, ומי שילדה נקבה טמאה למשך שבועיים...
    רותם: ברור היהדות היא דת שוביניסטית
    תומר: דווקא הפוך, טומאה = מוות או חוסר חיות, אישה שנשאה חיים בקרבה לאחר הלידה החי יוצא ממנה ונגרע ממנה חיות, חוסר חיות? 
    רותם: מוות, וואי זה יכול להסביר דיכאון שלאחר הלידה 
    תומר: יפה, לומדת מהר
    רותם: עדיין זה לא מסביר מדוע עבור בת זה שבועיים ועבור בן רק שבוע
    תומר: הא, כיון שלבת יש פוטנציאל להביא חיים, רמת "החיות" שלה היא גדולה יותר ולכן "איבוד החיות" של האם הוא גדול יותר מאשר הבן 
    רותם: מעניין
    תומר: למעשה מוות וחיים מתרחשים אצלנו כל יום כל הזמן: 
    אדם שמתמלא חמלה – מוסיף חיות
    אדם שמתמלא חימה – מוסיף מוות
    בערות – מוות, חכמה – חיים. אהבה – חיות, שנאה – מוות. גניבה – מוות, נתינה – חיים. מים לצמא – חיים, קוקה קולה – מוות. וכך הלאה...
    רותם: מעניין, אז מה הפתרון לתחושת ה"מוות"?
    תומר: להוסיף חיים!
  • כוהני כנסיית המדע הספקנים והמטריאליסטים למיניהם מנפנפים בביטוי Evidence-based medicine (EBM) בבואם להבדיל ולהבחין בין הרפואה המשלימה לרפואה הקונבנציונלית. האמנם הרפואה הקונ' היא רפואה נתמכת ראיות? האם היא באמת מדעית כפי שהיא נתפסת? 
    על פי הערכות שונות פחות מ 50% מהפרקטיקה הרפואית היא נתמכת ראיות, אבל נניח שחברות התרופות ייצרו את התרופה המושלמת
    נניח שהם חפים מהטיית פרסום
    נניח שהם לא העלימו את התוצאות השליליות של המחקרים והם מתנהגים בשקיפות
    נניח שהמחקרים שוחזרו בהצלחה (נמצא שרק 6 מתוך 53 מחקרים מתחום הסרטן הניבו תוצאות דומות)
    נניח שאנו מתעלמים מהעובדה האבסורדית שהחברה שמייצרת את התרופות היא גם בודקת את בטיחותם ומשווקת אותם
    ונניח עוד הרבה הנחות, שבסופו של דבר נגיע למסקנה שתרופה X מועילה למחלה Y, היא עברה את כל הבדיקות וכל המחקרים ונמצאה יעילה עם מינימום תופעות לוואי
    מדעי? מדעי. טוב? לא בטוח. 
    הבעיה מתחילה במה שנקרא Postmarketing surveillance (PMS), "מעקב לאחר השיווק". על הנייר, בכל המחקרים הכול נראה טוב, בעולם האמתי המצב עגום וחדשות לבקרים מגלים פעם אחר פעם נזק פוטנציאלי ותרופות מורדות מהמדף. אבל הנקודה החשובה היא שאחרי שהנחנו כ"כ הרבה הנחות והגענו לתרופה האולטימטיבית, כמעט ואין שום ידע רפואי כשזה נוגע לאינטראקציה בין תרופות. מקרה לדוגמה: ברוך בן 50 מבצע בדיקות דם ומגלה שיש לו כולסטרול גבוה (גבוה על פי הערך שקבעו בעלי אינטרסים, נניח לזה) הרופא רושם לו תרופה נגד כולסטרול, כעבור שנה הוא מבצע בדיקת דם חוזרת, בפגישה הרופא מתרשם שברוך מדוכדך קמעא, העסקים לא הולכים טוב. ברוך מקבל תרופה נגד דכאון. הרופא לא יודע ששילוב של תרופה נגד דיכאון עם תרופה נגד כולסטרול גורמת לסוכרת. כעבור 10 שנים ברוך מוצא את עצמו קטוע רגל. כ- 15 מיליון אמריקאים לוקחים תרופות נגד דיכאון מס' דומה לוקחים תרופות נגד כולסטרול בערך מיליון אנשים נוטלים את שניהם ביחד, מיליון אנשים שמגבירים משמעותית את הסיכוי שלהם לחלות בסוכרת אך ורק עקב נטילת השילוב של 2 התרופות הנפוצות הללו.
    כמה אנשים, בעיקר מבוגרים נוטלים 3-7-10 תרופות שונות, אין לאף אחד מידע או יכולת להעריך מה השילובים האלה גורמים
    Evidence-based medicine ???
  • קווליה
    הומאופתיה היא רפואה שקשה להסביר או להבין אותה בעזרת תהליכים מטריאליסטיים פיזיקליים בלבד, זה לא חדש למדע, גם תהליכים קוגניטיביים כמו הכרה, רצון, אהבה, ידידות על אף שאנו מבינים חלקית את היחס בינם לבין הנוירונים הקשורים אליהם הם עדיין לא התופעה המנטלית עצמה.
    פרנק ג'קסון הכיר לנו את "החדר של מרי", מרי היא בחורה מבריקה וכשרונית, היא עוסקת בנוירופיזיולוגיה של הראייה, מרי נולדה לתוך חדר שחור לבן, והמסכים וכל הציוד שהיא משתמשת בהם הם בשחור ולבן, מרי מבינה את כל התהליכים הפיזיקליים של הצבעים, היא יודעת שכחול זה סוג של אורך גל מסוים, והיא מבינה את כל התהליך הביולוגי פיזיקלי של גירוי הרשתית ומשם למערכת העצבים ובקיצור מרי יודעת את כל הידע המדעי שקשור לצבעים וראייה, האם כאשר היא תצא מהחדר ותראה בפעם הראשונה את השמיים, המדענית המבריקה שיודעת הכול על ראייה וצבעים תלמד משהו חדש? בוודאי, ומכאן עולה המסקנה שמרי קיבלה ידע חדש שקשור לתפיסה  האנושית של צבעים ולכן לא כל ידע הוא בהכרח ידע פיזיקלי!
    האם ספקנים מטריאליסטים שחושבים שהם יודעים הכול על תהליכים ביולוגיים ופיזיקליים יכולים ללמוד משהו חדש אם וכאשר הם יחוו טיפול הומאופתי?
    יותר ויותר חוקרים פוסלים את ההנחה המקובלת שאת כל התופעות בעולמנו ניתן להבין רק בעזרת רדוקציה לחוקי הפיזיקה המיקרוסקופית.


     
  • אחד מפלאי גוף האדם הוא יכולת ההתחדשות שבו, בממוצע בכל דקה מתים כ 300 מיליון תאים מתאי גופנו, תאי מערכת העיכול כל 6 ימים, תאי העור כל שבועיים, תאי הדם האדומים כל 120 יום וכל תאי השלד (העצמות) מידי מס' שנים. במשך שנים שלטה הדעה שאצל אנשים בוגרים אין ייצור של תאי מוח חדשים. אך למעשה מחקרים חדשים מראים שהמוח בכל גיל מייצר תאי עצב חדשים – נוירוגנזה!  
    נוירוגנזה זה תהליך של יצירת תאי עצב חדשים במוח, תהליך דינאמי שמשפיע באופן מובהק על תפקודנו. כשהנוירוגנזה פועלת באופן לקוי או חלש זה גורם לדיכאון, פגיעה במצב הרוח, פגיעה בזיכרון וביכולות הקוגניטיביות שלנו והפוך.
    ניתן להגביר או להחליש את תהליך הנוירוגנזה: למידה, פעילות גופנית, תזונה נכונה, שינה מספקת, יחסי מין תקינים – מגבירים את הנוירגנזה
    מצבי לחץ וסטרס, חוסר פעילות גופנית, חוסר שינה ותזונה לקויה – מקטינים את הנוירוגנזה.
    מזון עשיר באומגה 3, בפלבנואידים (פירות יער למשל), יין אדום (רסברטול) כמו גם הגבלה קלורית וצומות תקופתיים – מגבירים נוירוגנזה.
    לעומת מזון עשיר בשומנים רווים ואלכוהול שמפחיתים נוירוגנזה.
    מעניין שלא רק סוג המזון משפיע על ייצור תאי העצב אלא גם הכמות, מועד האכילה והמרקם, מזון רך מפחית נוירוגנזה לעומת מזון שדורש גריסה ולעיסה ממושכת שמגביר נוירוגנזה.
    "אתה הולך לטלוויזיה שלך כשאתה רוצה לכבות את המוח. אתה הולך למחשב כשאתה רוצה להדליק אותו" (סטיב ג'ובס)

     
  • מגילת אסתר – גילוי ההסתרה

    סיפור המגילה מספר סיפור שהתרחש לפני 2400 שנים באימפריית פרס. נראה שכל אפיזודה בסיפור המגילה מונעת באופן מקרי. במקרה ושתי מסרבת למלך אחשוורוש ומסולקת, במקרה מכל בנות המלכים בוחר המלך באסתר, במקרה מרדכי נמצא בזמן הנכון וברגע הנכון ושומע את בגתן ותרש זוממים לשלוח יד במלך, במקרה נדדה שנת המלך ובמקרה הוא קורא בספר הזיכרונות על מעשהו של מרדכי. וכך "המקריות" ממשיכה לה לאורך כל המגילה ורק במבט על רואים (מי שרוצה לראות) את היד המכוונת בספר היחיד בתנ"ך ששם ה' לא מוזכר בו.

    מידי יום אני פוגש סיפורי חיים מהלכים, מגילות שלמות של אנשים שחושבים שהם נתונים ליד המקרה. שיעול טורדני שנמשך חצי שנה במקרה, הסתיידות במפרקי הכתפיים במקרה, כאבי גב מקריים, מחלות עור, מגרנות וכו'. וכך המקרה נודד מרופא א.א.ג. לראומטולוג ולגסטרואנטרולוג וכך הלאה, כל רופא והלוג שלו.

    הרפואה ההוליסטית מנסה לראות את המטופל במבט על, לנסות להבין איך כל הבעיות קשורות זו לזו ואיך הם קשורים למטופל ולמסכת חייו, לגוף ולנפש.
    פורים שמח!
     


  • Primum non nocere
    ההיסטוריה רצופה בגיבורים אלמונים רבים, כאלו שהצילו חיי אדם רבים, שמנעו סיבוכים מיותרים, שמנעו אסונות. הם נשארו אלמונים, לא זכו להכרה או פרסום כיון שהם לא עשו כלום! בלטינית יש ביטוי שנקרא "להיחפז לאט", בסינית "עשה באפס מעשה" ובעברית "שב ואל תעשה עדיף"
    כל התערבות רפואית חושפת את המטופלים לסיכונים רבים. גורם המוות השלישי ואולי אף הראשון בעולם המערבי נובע מהתערבות רפואית (לאו דווקא רשלנית) – נזק יאטרוגני זה נקרא (יאטרוס – מרפא ביוונית). מס' ההרוגים מטעויות רפואיות גדול עד פי 10 מתאונות דרכים ואחראי ליותר מיתות מכל סוגי הסרטן בארה"ב.
    אף רופא לא יזכה לגמול כספי, כבוד או יוקרה מקצועית בשל חוסר מעש, בעקבות הימנעות מניתוח גב יקר ומסובך, בעקבות הימנעות הוצאת שקדים מיותרת. המערכת וההרגל האנושי מעודד אקטיבציה. נתונים מראים שמספר מקרי המוות פחת משמעותית בזמן שביתות בתי החולים הגדולות.
    לדעתי, הגדולה של ההומאופתיה היא קודם כל בצמצום ההתערבות הרפואית המיותרת. הומאופתיה היא רפואה מינימליסטית שמעדיפה לגרות את הגוף ולאפשר לו תיקון וריפוי עצמי, מטופלים רבים לוקחים מס' מנות מועט מהרמדי והמגמה היא להתערב כמה שפחות.
    "הטוב מצוי רובו בהעדר הרע" 

     
  • "חמור חמורתיים"
    אנו מכירים חמורים רבים: חמורו של בלעם, איה החמור, חסן נסראללה ועוד, יש חמור מפורסם נוסף הוא נקרא "חמורו של בורידן". המתאר משל על חמור שרעב וצמא באותה המידה כשלצדו במרחק שווה מונחים מספוא ומים והוא אינו מסוגל להחליט לבחור לאן לגשת קודם – הוא מת רעב וצמא.
    באחד הפוסטים הקודמים ראינו שבריאות זה לא רק מצב של הימנעות מנזק אלא גם הפעלת תגובתיות דינמית של מנגנוני הריפוי והתיקון ע"י חשיפה לגורמי לחץ מתונים ואקראיים (ולא כרוניים ומתמשכים). גורמים שימריצו, שייגרו, שישלהבו את מערכות הגוף השונות כדי להוציא אותם מאדישות, התנוונות וחוסר תגובתיות הדומה לחמורו של בורידן.
    הוספת רעש למערכת כדי לשפר את תפקודה מוכרת במגוון תחומים, רובכם (אם כי לא כולם) מכירים את המצב הפרדוכסלי שעל מנת להתרכז אתם זקוקים לרעש חיצוני, למוסיקה, או רדיו שפועל ברקע. המצב הזה אינו רק מצב פסיכולוגי, זה גם מצוי בעולם הפיסיקלי והביולוגי, מה שמכונה "תהודה סטוכסטית" – הוספת הפרעת רעש אקראי יכולה לשפר ולהעצים את האותות הנקלטים ממערכות תקשורת, הוספת רעש לבן מאפשר לנו לשמוע צלילים שמצויים מתחת לסף השמיעה שלנו. גם מערכות חישה אחרות של בעלי חיים זקוקה למינונים קטנים של רעש והפרעה על מנת שהמעגלים העצביים שלהם יפעלו ויתפקדו בסנכרון המיטבי.
    תרופות הומאופתיות הם גם סוג של תדרי רעש חיצוני, סוג של לחץ מתון המגרה ומפעיל את מערכות הריפוי של הגוף, הוצאתו ממצב חמורו של בורידן לעבר תפקוד אופטימלי


     
  • קפה זה בריא?
    ושוקולד?
    בשר הוא מזיק?
    וגלוטן?
    ריצה היא בריאה?
    וחלב?
    מידי יום מתפרסמים מחקרים, המנסים לברר מה בריא ומה מזיק לנו, לעתים (קרובות) הם סותרים זה את זה. אנו נוהגים לחשוב באופן לינארי ולסווג את המידע באופן בינארי: בריא/ לא בריא, טוב/ רע, מועיל/ מזיק.
    מורכבות – מערכות אורגניות הם מורכבות מידי, ולרוב אין תשובה חד משמעית ברורה כיון שהתשובה צריכה להיות: תלוי. בריא? תלוי גנטיקה, תלוי גיל, תלוי מין, תלוי כמות, תלוי אזור גאוגרפי, תלוי זמני היממה, תלוי מצב נפשי, תלוי בריאות פיזיולוגית, ועוד המון גורמים המצטרפים למארג שלם שמוביל לבריאות או לחולי
     
    "כוח הריפוי של הטבע" - "vis medicatrix naturae" . הרפואה הטבעית גורסת שכוח הריפוי טמון בנו, ולכן הגישה היא מניעתית, הסרת גורמים המחליאים את הגוף, בכך הגוף ירפא את עצמו. יש יסוד של אמת בגישה הזו, אך לא כל האמת. החושים שלנו מראים לכאורה מה בריא לגופנו וממה יש להתרחק, אנו נמשכים למתוק, זהו המזון האולטימטיבי, האנרגיה הטהורה והזמינה ביותר לתאי גופנו. לעומת זאת הטעם המריר מזהיר אותנו מפני רעילות, מסמן לנו להתרחק. זה לא קצת משונה שדווקא האוכל שנחשב בריא הוא פחות טעים לחך ואנו דוחים ונמנעים ממנו, ודווקא האוכל הלא בריא כמו סוכר הוא כ"כ ערב לחכינו? ילדים, לפני שהאינסטינקטים שלהם התקלקלו, סולדים בד"כ ממאכלים שנחשבים בריאים, הם יעדיפו באופן טבעי שוקו חם ומתוק (פחות בריא) על פני תה ירוק ומר (יותר בריא), חלה עם דבש מאשר שום ופטרוזיליה
     
    מה קורה פה?
     
    כפי שפתחנו בריאות זה מצב מורכב , בריאות זה מצב של תגובתיות דינמית וחשיפה לגורמי לחץ מתונים, התגובה למצבי עקה מתונה ורנדומלית (לא כרונית ומתמשכת) - מובילה לבריאות. הסרת הגורמים המחליאים בלבד לא תביא לבריאות אלא להתנוונות. שהייתי ילד היה לי דג זהב אלמן ששחה לו בקערת סלט (נשמע נורא), רוב הזמן הייתי שוכח להאכיל אותו (נשמע עוד יותר נורא), למרבה הפלא הוא שרד שנים רבות, שבגרתי מעט היה לי אקווריום גדול, מיטב הטכנולוגיה, הדגים מתו כל הזמן... הגוף שלנו זקוק לאתגרים, לקשיים, להרעבה או צומות מידי פעם, לשפעת עונתית קלה שמאתגרת את מערכת החיסון, לפעילות גופנית שיוצרת קרעים בסיבי השריר, ללחץ שמופעל על העצמות על מנת להתחזק ולהתחשל. כך גם הצמחים, עשבי המרפא והתבלינים? הם טובים לנו כיון שיש בהם משהו שהוא "רע לנו" כמו שתייה מתונה של אלכוהול, כמו חשיפה מתונה לשמש. הצמחים לא ניידים ולכן יש להם מנגנוני הגנה מפני טורפים ומזיקים. "יש בהם פוליפנולים", זהו המשפט המהלל בד"כ מזון צמחי בריא - הם למעשה סוג של רעלים שבמינון נמוך הם מגנים עלינו ובריאים לנו מאוד (הורמזיס).
     
    לסיכום: בריאות זה לא רק הסרת מכשולים לריפוי – סור מרע, אלא גם מצב אקטיבי של הפעלת מנגנוני התיקון והריפוי – עשה טוב.
  • זה מתחיל במילה יא ולאחריו שלל אפשרויות:
    ערס
    שמאלני
    רוסי
    דוס...
    זה מתחיל במשפט האבחנה שלך היא:
    הפרעת קשב וריכוז
    הפרעת אישיות גבולית
    פיברומיאלגיה
    תסמונת היאפים...

    ד"ר אוליבר סאקס בספרו "האיש שחשב שאשתו היא כובע" מספר שבשנת 1971, תסמונת טורט נחשבה נדירה, לפחות ככה חשבו אז, המספרים דיברו על 1 למיליון. לאחר שאבחן מטופל הסובל מטורט ויצא להסתובב ברחובות ניו יורק, הוא התחיל לראות עשרות מהם, "הייתכן שעד עכשיו התעלמתי מהעניין... הייתכן שכולם התעלמו מהם?, תסמונת טורט לא הייתה נדירה אלא שכיחה למדי, שכיחה פי אלף", כך קרה גם עם מחלת דושן (דיסטרופיה שרירית), שלא ידעו על קיומה עד שאובחנה בידי דושן, עד כי שארקו כתב: "איך ייתכן שמחלה שכיחה כ"כ, נפוצה כ"כ, וקלה כל כך לזיהוי – מחלה שללא ספק הייתה קיימת מאז ומתמיד – איך ייתכן שרק עכשיו זוהתה? מדוע היינו זקוקים לדושן שייפקח את עינינו?

    זה מובן שהאבחון מקל על הרופאים, אך הייתכן שאנו לוקים באבחון יתר? באינפלציית אבחונים? עד שכבר איבדנו את המטופל ומה שנשאר ממנו זה שם האבחנה? הגישה המכניסטית הפרטיקולרית של הרפואה אוהבת לתייג ולהעניק שמות למחלות, יש הורים שמגיעים אלי לטיפול ואני מבקש מהם לספר לי על הילד, הדבר הראשון שהם עושים זה מוציאים את האבחון ומקריאים לי רשימת מכולת: אימפולסיבי, רמת קשב ירודה, תפקוד גרפו-מוטורי לקוי... אתם מכירים את הילד שלכם בכלל? זה מי שהוא? נדמה שכבר נדיר למצוא בכיתה שלושה ילדים שלא מאובחנים בשום הפרעה אמתית או מדומיינת. 
    התרגלנו לתייג בני אדם, השומר "הרוסי", המזרחי ה "ערס", התל- אביבי "שחי בבועה" התלמיד ה "ADHD", והחולה שהוא בעצם לא יותר מאשר "תסמונת השלפוחית הרגיזה". הגיע הזמן להפחית את התיוגים האבחונים והדעות הקדומות, ולראות את האדם, הוא הרבה יותר מזה
     


  • פסל דוד נחשב אצל רבים כיצירת הפיסול הגדולה ביותר שפוסלה אי פעם, היא לפחות המפורסמת שבהן, האגדה מספרת שהאפיפיור שאל את מיכאלאנג'לו, מה סוד הפיסול שלו? כיצד הוא פיסל את יצירתו הגדולה? מיכאלאנג'לו השיב: "פשוט סילקתי כל מה שלא היה דוד"
    טיפול הומאופתי מאופיין בתשאול מאוד ארוך, קרוב לשעתיים של תשאול מעמיק שבו כל האירועים המשמעותיים בחיי המטופל, המצב הרגשי, הנפשי, ההיסטוריה הרפואית, קווי האופי, הרגישויות השונות, מצב השינה, התזונה ועוד נאספים להר של אינפורמציה. על מנת להתאים למטופל את הטיפול הייחודי עבורו צריך לזקק את האינפורמציה כדי להבין מה החוט המקשר בין כל הסימפטומים השונים? מה המהות? מה הוציא את האדם מאיזון? ובמה יש לטפל? או כפי שפתחנו פשוט מסלקים כל מה שהוא לא דוד, זוהי האומנות הגדולה של ההומאופת 
     

    טוב שם משמן טוב?
    הרפואה הקונבנציונלית מקדישה מאמצים מרובים על מנת לתייג ולתת שם למגוון ההפרעות והבעיות מהם סובל האדם, ASD ADD OCD ODD ADHD, שזה בד"כ לא יותר מאשר מילה שנשמעת ארוכה ומתוחכמת, והאדם הנבוך והחרד מסופק ומרוצה מכך שיש שם לבעיה המטרידה אותו, והוא או הרופא שלו "יודע" ממה הוא סובל, "ואין שמחה כהתרת הספקות". המתודה הרפואית כיום לא באמת מעוניינת להקשיב למטופל ולהבין לעומק את שורש הבעיה או כיצד היא באה לידי ביטוי במטופל הספציפי שיושב מולי אלא להיפך המטרה הראשית של הרופא היא לשים את המטופל במשבצת, לחתור על מנת לתייג ולהגיע לדיאגנוזה מוגדרת בעזרת סכמה של רשימת סימפטומים שהם בד"כ לא יותר מאשר אוסף סטטיסטי של המון אנשים שונים ומשונים האחד מהשני.
    הטיפול ההומאופתי רואה את האדם כאינדיבידואל, שם המחלה ממנה האדם סובל הוא הכי פחות רלוונטי לטיפול, אלא מה הסיבות לבעיה ואיך היא באה לידי ביטוי אצל האדם הספציפי שיושב מולי, איך היא קשורה להיסטוריה הרפואית והמשפחתית שלו, לתכונות האופי, לטמפרמנט, מי הוא בכלל האדם היושב מולי ולמה הוא חולה? מה אומרות עיניו? ושפת גופו? מה האמונות והרצונות שלו? התקוות? התשוקות? השיפוט הערכי? האוריינטציה למשמעות? הקומפנסציות שבהם הוא נוקט? המחלה הנראית לעין בד"כ היא רק קצה הקרחון, רק ע"י הבנה מעמיקה וטיפול אינדיבידואלי אפשר לרפא את האדם ולא סתם לדכא את הסימפטומים בצורה שטחית. 
     

    השלם גדול מסך חלקיו אך גם less is more , מבולבלים?
    בני האדם חיים בתפיסה מוטעית של הכמויות והמספרים בטבע, החוויה הבסיסית שלנו לגבי כמויות ומספרים היא תפיסה ליניארית שיותר זה בהכרח יותר ופחות זה בהכרח פחות, אך האמת היא שהטבע לא פועל בצורה ליניארית שכזו, ראינו את זה באחד הפוסטים הקודמים עם תופעה שנקראת הורמזיס שבה חומר מגלה תכונות הופכיות בהתאמה לכמותו, אפשר לראות את זה בהיבטים נוספים ורבים בטבע, שיותר או פחות זה לא רק יותר או פחות זה לפעמים גם שונה לחלוטין. המוח עשוי מנוירונים, כל נוירון הוא טיפש גמור, אין בו לא רצון ולא תודעה, לא מחשבה ולא הבנה, גם לא ל 3 נוירונים וגם לא ל 10,000. אך משהו מיוחד קורה כשהנוירונים הללו שכל אחד הוא טיפש מטופש מתקבצים לכדי משהו שלם והוליסטי כמו המוח, נוצר משהו חדש: תודעה, רגש, חכמה משהו שלא יכול להיות מוסבר רק ע"י הפרגמנטים שמהם הוא מורכב. וכאן נכשלת התפיסה המדעית והרפואית המכניסטית שמבוססת על כך שחקר הטבע מתחיל בפרטים ולא בשלם. מהכיוון ההפוך אנו יודעים שהחלקיקים התת אטומים מציגים מוזרויות קשות לתפיסה, החלקיקים התת אטומים יכולים להיות בשני מקומות בו זמנית (סופרפוזיציה), פועלים ומשפיעים זה על זה ממרחק "פעולת רפאים ממרחק" (איינשטיין, שזירה קוונטית), קפיצה קוונטית וכו'. אם היינו מניחים שחיי היומיום הרגילים שלנו היו מתקיימים באופן דומה לחלקיקי החומר המרכיבים אותנו אז מכונת הטרנספורמטר בחללית האנטרפרייז לא הייתה מסובכת כ"כ ליישום, למזלנו או לצערנו הטבע השלם מתאזן סטטיסטית והוא שונה מאוד מתכונות חלקיקי החומר הבסיסיים.
    "שיטת הרפואה ההומאופתית מפתחת לשימושה המיוחד, לדרגה שלא נשמעה עד כה, את כוחם הרפואי של חומרים גולמיים ע"י תהליך המיוחד לה ושלא נוסה עד כה, שבו בלבד הם הופכים למשפיעים, חודרניים מעל לכל מידה, ומרפאים, אפילו אלה שבמצב הגולמי אינם מראים הוכחה של פעילות רפואית קלה ביותר על הגוף האנושי. השינוי המשמעותי באיכויות הגופים הטבעיים מפתח את הכוחות הדינמיים הרדומים והנסתרים המשפיעים על עקרון החיים ומשנים את בריאותם... דבר זה נגרם ע"י חיכוך והקשה וע"י הוספת חומר מתווך אדיש בתהליך שנקרא, דינמיזציה, פוטנטיזציה". (ד"ר סמואל האנמן – האורגנון)
    כשבוחנים את ההומאופתיה מבחינה מדעית יש לזנוח את השקפת העולם שבו מסתמכים רק על החושים, דהיינו שהמוח מתרשם בצורה אובייקטיבית אך לא יוצר רושם (ריאליזם, ג'ון לוק) אלא לפתח את ההבנה שהמוח וההבנה שלנו מורכבים מתהליך של קומבינציה בין החושים למחשבה (אידיאליזם, עמנואל קאנט). ולכן התפיסה האמתית של חומרים מדוללים במציאות יכולה להיות הרבה יותר מורכבת מהתפיסה הפשטנית הנתפסת ע"י החושים של פחות הוא פחות.
    "השכל אינו יכול לחוש מאום, החושים אינם יכולים לחשוב מאום, רק באחדותם יכול ידע לבוא לידי קיום" (קאנט, ביקורת התבונה הטהורה). 
     

    ההומאופתיה מבוססת על עקרון מרכזי שנקרא "דומה בדומה מרפא", לדוגמא חומר שמייצר סימפטומים חולניים כשהוא נלקח במינונים גבוהים יש בכוחו לרפא סימפטומים דומים אצל המטופל כשהוא נלקח במינונים מזעריים.
    הרעיון שחומר מסוגל לגרום נזק וחולי במינונים גבוהים אך להועיל במינונים נמוכים אינו חדש למדע הביולוגיה הכימיה או הטוקסיקולוגיה, זה נקרא הורמזיס.
    הורמזיס היא תופעה שבה לרעלן שמזיק בכמות גדולה יש אפקט ביולוגי מרפא כאשר הוא נלקח בכמות קטנה, זוהי תופעה שלא ברורה כימיקלית או ביולוגית למדע אך היא מתועדת היטב. כנראה שההסבר הטוב לתופעה הוא "מה שלא הורג – מחשל", הם מעודדים את הגוף לחדד את מנגנוני ההגנה והריפוי כנגד האיום הפוטנציאלי.
    דוגמאות להורמזיס אפשר למצא ברעל מצמח האצבעונית הארמנית שנקרא דיגיטאליס, אשר שימשה במשך שנים כתרופה עממית למחלות לב, במינון גבוה הוא גורם לאריתמיה (הפרעות קצב לב) אך במינונים נמוכים הוא משמש לטיפול בהפרעות קצב לב – ממנו מופקת התרופה דיגוקסין. גם הסם הממריץ אמפטמין (ריטלין) משמש כטיפול לילדים היפראקטיביים. מינונים מזעריים של פולן משמשים ע"י דה-סינסיטיזציה אצל הסובלים מאלרגיה. צריכה נמוכה של אלכוהול מגנה כנגד בעיות לב ושבץ בעוד אלכוהול במינון גבוה הוא חומר מסוכן ורעיל ביותר. אפילו פעילות גופנית יוצרת מצבי דלקת בגוף אך שהיא נעשית במתינות ובהדרגה האפקט הוא הפוך, מטיב עם הבריאות. המטוכונדריה שבתא יוצרת רדיקלים חופשים מה שגורם לתא להפעיל מנגנונים נוגדי חמצון המגנים על התא מרדיקליים חופשיים חיצוניים. מינונים נמוכים של רעל נוירוטוקסי מתיל-מרקורי (תרכובת כספית) משפר את קצב הבקיעה של ביצי הברכיה. אפילו קרינה מיינת בכמות מזערית יוצרת הגנה מסויימת מחשיפה לקרינה ברמה גבוהה יותר בהמשך והורדת התחלואה מסרטן. 
     

    לפני מס' ימים הגיעה אלי צעירה שסובלת מאורטיקריה (סרפדת/ חרלת), היא מחלת עור המתבטאת בגרד עז, בלתי ניתן לשליטה עד כדי זוב דם. הגרד הציק לה לאורך כל שעות היממה. אותה הנערה היא נגנית מחוננת, היא מנגנת על כינור, פסנתר וגיטרה, שאלתי אותה האם בזמן שהיא מנגנת היא עוצרת את נגינתה על מנת לגרד, היא חשבה וחשבה והתפלאה מהעובדה שבזמן שהיא מנגנת לא מגרד, לא מציק ולא כואב לה כלום. האם מדובר כאן רק בהסחת הדעת? במהלך הנגינה היא יכולה להיות מוסחת מציוץ הציפורים לרגע ומיד אחרי כן לשים אליהם לב, הנגינה לא משתקת את כל חושיה. לדעתי יש כאן משהו עמוק יותר, הנגינה מביאה אותה לרמה אנרגטית אחרת רמה בריאותית שונה.
    כששאול חלה יעצו לו עבדיו: "הנה נא רוח אלהים רעה מבעתך יאמר נא אדננו עבדיך לפניך יבקשו איש ידע מנגן בכנור והיה בהיות עליך רוח אלהים רעה ונגן בידו וטוב לך"
    הם מצאו את דוד: "והיה בהיות רוח אלהים אל שאול ולקח דוד את הכנור ונגן בידו ורווח לשאול וטוב לו וסרה מעליו רוח הרעה"
    מהי אותה הרוח המוזכרת בפסוקים? (שאול חטא ולכן "ורוח ה' סרה מעם שאול") ואיך היא קשורה לרמת בריאותנו? בני האדם בכל התרבויות האמינו שקיימת בנו כוח חיים, אנרגיה שמקיימת אותנו, שמרפאת ושומרת על קיומנו, הם כנו אותה: רוח, נשמה, צ'י, פראנה, מאנה, לונג, פסיכה... כוח שאין ביכולת בני האדם להבינו עד תום כיון שזה עצם מעצמיותנו, תודעת הקיום שלנו. אבל אפשר לראות את דרכי הביטוי שלה: בתובנה והשראה שאדם פתאום קיבל, אאורקה! בחיבור מיוחד בין שני בני אדם, בשיר שמשרה עליך תחושת אינסופיות, ביצירה שאתה יוצר עד שאתה חש שכל הווייתך מתגלמת בתוך תהליך היצירה, הופעה שבה אתה חש כישות קולקטיבית אחת עם הקהל הנמצא בה, לימוד תורה ולמעשה כל סיטואציה שבה אתה חש הרמוניה בתוך עצמך ועם הסביבה שמעניקה שלך תחושת שלמות.
    סמואל האנמן אבי ההומאופתיה קרא לזה הויטל פורס, הכוח החיוני: "במצבו הבריא של האדם, הכוח החיוני הרוחי, הדינאמיס המחיה את הגוף החומרי, שולט ללא מיצרים ושומר את כל החלקים באורגניזם בפעילות מופלאה, הרמונית ומלאת חיים, בהתייחס גם לתחושות וגם לתפקודים, כדי שרוחנו ברוכת ההיגיון השוכנת בתוכנו תוכל להפעיל בחופשיות את הכלי החי, הבריא, למטרות הנעלות של קיומנו"
    מי שקצת מבין את מורכבותו העצומה של גוף האדם, לא יכול שלא להתפלא איך בכלל חולפת דקה מבלי שמשהו ישתבש, תפקיד הריפוי ההומאופתי הוא בסך הכול לאפשר לכוח החיים השורה בתוכנו לפעול בצורה מיטבית כדי לקיים אותנו בריאים ושלמים. 
     

    בדיאלוג הקדום בין סוקרט לכרמידס, אומר סוקרטס: "כפי שאין ניגשים לריפוי עיניים בנפרד מהראש, ולא לריפוי ראש בנפרד מהגוף, כך אין מרפאים גוף בנפרד מהנשמה, וזאת גם הסיבה שמעיני רופאים יוונים נעלמות מחלות רבות, משום שמזניחים הם את הדבר השלם שלו יש לדאוג, ואם איננו כשורה, אי אפשר שהחלק יהיה כשורה"

    המונח רפואה הוליסטית, רפואה שלימה, בה מסתכלים על האדם כמכלול של גוף ונפש חדר לתודעת הציבור בשנים האחרונות. אך יש לזכור שריפוי הוליסטי אינו יכול להתייחס רק אל האדם ב ד' אמותיו. האטום, המולקולה, הצמחים, בעלי החיים, הכוכבים והגלקסיות כולם פועלים במארג קוסמי הרמוני שלם, פועלים זה על זה ושזורים זה בזה.
    אחת הרעות החולות של הרפואה המערבית היא הניסיון לפרק את הטבע, ראייה מולקולרית זו היא התשתית למרבית התרופות הקונבנציונליות, ניסיון למצוא מולקולה ספציפית (שגם אפשר לרשום עליה פטנט כמובן) שמשפיעה באופן נקודתי על הגוף. התוצאה כמעט תמיד זהה, תופעות לוואי קשות וריפוי אָין.
    הטבע על מרכיביו השונים משלימים זה את זה, תפוזים הם בריאים מיץ תפוזים הרבה פחות, כשאוכלים פרוקטוז (סוכר פירות) הנמצא בפרי זה מעניק בריאות, שמוסיפים פרוקטוז באופן מלאכותי הוא מזיק מאוד. ויטמינים הם חיוניים ובריאים אבל רק כשהם נלקחים בצורתם הטבעית במזון, זוהי הצורה המדויקת והמאוזנת שבה כל שאר הרכיבים מסונכרנים זה עם זה. מחקרים מראים שוויטמינים אשר נלקחים בצורתם המבודדת יכולים לגרום למחלות קשות. אם כך זה בחומרים חיוניים כוויטמינים, שערו לעצמכם איזה פוטנציאל נזק יש לשאר המולקולות יצירי המעבדה הזרות לגופינו. 
    "הטבע מספק לנו את כל אשר הוא דורש מאתנו" (סנקה)
     

    אשליה
    בשנת 1868 תומאס אקסלי, מי שכונה ה"בולדוג של דרווין" כתב: "כיצד משהו מופלא כמו מצב ההכרה, שמתרחש כתוצאה של גירוי רקמה עצבית הוא נטול הסבר בדיוק כמו הופעת השד ג'יני ממנורתו של אלאדין"? מאז למדו המדענים המון על המוח ותהליכים עצביים, אך חווית ההכרה נשארה בגדל תעלומה, האם התפיסות שלנו לגבי המציאות הם כפי שאנו חווים אותם בחושנו?
    הטענה המרכזית של הספקנים המטריאליסטים כנגד ההומאופתיה שהיא מדוללת מידי ולכן אין לחומרים הומאופתיים יכולת להשפיע על הגוף הפיזי, האם אותם מטריאליסטים הנסמכים רק על חושיהם תופסים את ההבנה על מהות החומר בצורה נכונה?
    בעבר נהגנו לחשוב שכדור הארץ שטוח כיון שכך תפסנו את המציאות, פיתגורס הוכיח שהתפיסה הבסיסית שלנו בטעות יסודה, כך גם לגבי מרכזיותה של כדור הארץ, קופרניקוס וגלילאו (ולמעשה גם כמה יוונים קדמונים) הוכיחו שוב שטעינו, איינשטיין הראה לנו שהתפיסה של הזמן היא לא קבועה והזמן הוא יחסי ומשתנה.
    שליש מקליפת המוח שלנו (הקורטקס) קשור בראייה, אנו אומרים "טוב מראה עניים" ונוטים לחשוב שמה שאנו רואים באופן מוחשי ופיזי הוא אמתי ומה שלא לא, חומר מדולל למשל לתפיסתם של הספקנים הוא חסר השפעה (כמו ילד שלא מבין מהם גלי רדיו) כיון שהתפיסה שלהם מקשה להבין את מכלול התהליכים ברמות החומר השונות. למעשה בעין יש 130 פוטורצפטורים הרגישים לאור והעין במידה מסוימת מתפקדת כמצלמה, אך למה יש מיליוני תאים וטריליוני קישורים המעורבים בראייה? למעשה בזמן אמת אנו "רואים" תמונה שונה לחלוטין מהמציאות המתקבל מעינינו, אנו רואים את העולם הפוך, ורק נקודה מאוד קטנה למעשה מפוקסת וחדה, יש כתם עיוור גדול והמוח מייצר ומרכיב לעצמו את התמונה של כל מה שאנו רואים. אנו רואים משהו אחד ומקבלים תפיסה הכרתית שונה לחלוטין. העין יוצרת לנו מציאות מוגבלת בתפיסת המציאות כזו הנצרכת לנו ביותר להישרדותנו, אם היינו תופסים כל מה שהעין מסוגלת לראות המציאות הייתה הופכת מסובכת ומסוכנת עבורנו. שאנו מתסכלים על מסך אנו לא רואים כל פיקסל ופיקסל המוח במהירות מסדר לנו בראש את המילה גוגל, למעשה המוח מסתיר לנו את המציאות ויוצר ראייה סתגלנית המשרתת את הנוחות והביטחון שלנו.
    אז האם אותם מטריאליסטים ספקנים השואלים עצמם כיצד ננו חומר יכול להשפיע על הגוף מבינים באמת שהחומר עצמו והגוף שלנו זה בעצם אשליה? שכל חומר מוצק ומוחשי הוא למעשה חלל ריק? הפרוטון והניטרון שוקלים כמעט פי 2000 מהאלקטרון, הפרוטון והניטרון נמצאים בגרעין כך ש 99.95% מהמסה של האטום דחוסה ל 0.0000000000001% מהנפח שלו. במילים אחרות אנחנו עשויים מכלום, החלל הבין כוכבי הוא צפוף בהרבה מהמסה של גופנו, ותנועת האטומים רק יוצרת אשליה של משהו מוחשי – ועל פי כן עוד אפשר לשאול איך חומרים מדוללים יכולים להשפיע על הגוף הפיסי?


    אנחנו מפרשים לא נכון את חווית המציאות שלנו וחושבים שזו המציאות האמתית, אך יש משהו מעבר לחלל – זמן ועצמים פיזיים, מה הם? לא נוכל לדעת כיון שאנו עיוורים לעיוורון שלנו. 
     

    יש לי 2 חברים טובים אחד חבר ילדות את השני אני מכיר רק מהשנים האחרונות, לאחד קוראים מר טבעוני ולשני מר חדרוני. האחד אוהב להתאמן ולעשות פעילות גופנית בטבע, השני דווקא מעדיף את חדר הכושר. מר טבעוני מתאמן באופן די אינטנסיבי מספר פעמים בשבוע, הוא רץ עשרות קילומטרים בטבע, הוא שוחה בים, הוא קופץ מעל סלעים, הוא מטפס עליהם ומוצא לעצמו שיטות שונות ומגוונות לחיזוק גופו. מר חדרוני גם מתאמן באופן אינטנסיבי, הוא גם רץ עשרות קילומטרים, בלי להתקדם מטר, מול מסך, על מכשיר ההליכון שמודד את דופק ליבו, ומספר הקלוריות ששרף. הוא מרים משקולות באופן רפטטיבי וחד גוני וניזון מכל מיני חומרים שגרמו לצורת גופו לאבד את המראה הטבעי שלו.

    מר טבעוני ומר חדרוני נוהגים לשוחח ולהחליף חוויות ביניהם לאחר האימונים, מר טבעוני הזדעזע לשמוע שבחדר הכושר מצוי "מדריך" שתפקידו לשמור על המתאמנים מפני פציעות, מר טבעוני ראה בזה נורת אזהרה לפעילות שהיא לא טבעית לגוף, הוא תמיד אומר שאין שום מדריך שמראה לנמר איך בדיוק צריך להרים את האיילה הכבדה לראש העץ הוא עושה זאת כחלק מהסימפוניה של הטבע. בכלל מר טבעוני הוא אדם שנוטה להזדעזע, כמעט מכל דבר שמר חדרוני מספר לו, הוא מזדעזע שבמקום לרוץ במרחבי הטבע, להתקדם עם התנועה, להביט בנוף המתחלף להשקיט את הראש הוא "דורך במקום" ע"י פעילות ריצה מלאכותית, עם מוסיקה רועשת ומסכים מרצדים. הוא גם מזדעזע מכך שהפעילות בחדר הכושר אינה הוליסטית, היא פועלת ברובה על קבוצה שרירים קטנה בכל פעם באופן לא פרופורציונלי, מר טבעוני נוהג לבצע פעולות כושר מורכבות שמפעילות כמעט את כל הגוף בו זמנית. מר חדרוני הוא לא מהמזדעזעים אבל הוא לא מבין איך מר טבעוני מרשה לעצמו להתאמן ללא מזגן נעים וממוזג? למה הוא צריך להתאמן בחום, בשמש ובלחות בקיץ, וברוחות הגשם והקור בחורף? מר טבעוני עונה לו שזה מחשל ומחסן את גופו, מר חדרוני מעדיף לקבל חיסון מהאחות בקופת חולים.

    על דבר אחד שניהם מסכימים שכל פעילות גופנית עדיפה על ישיבה ממושכת במשרד או רביצה מול מסך הטלוויזיה

    עם מי אתם מזדהים יותר מר טבעוני או מר חדרוני? 



    זוכרים שסיפרתי לכם על חבריי מר חדרוני ומר טבעוני, יש לי זוג חברים נוסף (אני משופע בחברים כאלה, רק שתדעו) לאחד קוראים מר גאוני ולשני מר בינוני. מר בינוני היה תלמיד בינוני הוא נהג להעביר את זמנו בתיכון בניגון על גיטרה, משחקי ספורט וקריאת ספרים שלא היה להם שום קשר לתוכנית הלימודים. מר גאוני היה מתמטיקאי מחונן, גאון ממש, חנון, לא היו לו חברים רבים, 2-3 כמותו איתם נהג לשחק מבוכים ודרקונים. מר גאוני נמנע מסיטואציות חברתיות הוא לא היה טוב בזה וגם משחקי ספורט ותנועה לא היו מנת חלקו. מר בינוני שהיה לו ידע רב ונרחב במגוון תחומים והיה איש שיחה מרתק, החליט ללמוד היסטוריה ומזרחנות "בשביל התואר". כשישב על הדשא בפקולטה למדעי הדשא מנגן על גיטרה וצוחק עם חברים היה נושא עיניו למר גאוני מתהלך ברצינות תהומה לעבר שיעור בהנדסת מכונות, שם למדו החברה "הרציניים" יותר, רובם המוחלט גברים. מר בינוני ומר גאוני הצליחו סה"כ מבחינה מקצועית, למר בינוני היה עסק משגשג בעסקי הנדל"ן שהצליח בעיקר בגלל הכישורים החברתיים שלו, מר גאוני התעסק בחקר התנודות ורוב זמנו היה רואה מול עיניו משוואות כאלה:
     כאשר   
    יום אחד מר גאוני ומר בינוני נקלעו למריבה בין חברים, מריבה שבה נאמרו דברים שלא היו ראויים להיאמר, זה קרה בחורף אשתקד במסעדה סינית שם ישבו מר טבעוני, מר חדרוני, מר גאוני ומר בינוני, אחרי שהתווכחו ביניהם על אה ועל דא, לקראת סיום, כשקיבל מר בינוני את החשבון הוא עשה טעות חשבונית בהיסח הדעת, טעות כזו שאסור לעשות ליד מר גאוני שחבריו גם קראו לו מר חשבוני, מר גאוני חטף את החשבונית מידי מר בינוני וכינה אותו מר טיפשוני...
    מר בינוני שאמנם לא היה גאון, אבל ידע דבר או שתיים על גאונות הטיח במר גאוני דברים קשים, הוא אמר לו שהוא מעדיף לדעת קצת על הרבה מאשר לדעת הרבה על קצת, ולמעשה הגאונות הקיצונית שלו דווקא מעידה על תפקוד מוחי לקוי ולא על מוח בריא. ולראיה הוא אמר לו שהמסורבלות והמגושמות שמגלמת דמות "הפרופסור המפוזר" מראה למעשה על בעיה מוחית, המוח שלנו כך המשיך בזעם על מאה מיליארד תאי העצב שבו רובם עוסקים וקשורים לתנועה, כל מחשב כיס יכול לחשב תוך שניות תרגילי חשבון מסובכים אך מיטב המחשוב והרובוטיקה לא יוכלו לשחק טניס בקלילות ואלגנטיות כשל ילד בן 8. מר בינוני לא הסתפק בכך הוא אמר למר גאוני שהזכרים בטבע הם פגיעים יותר ושורדים פחות, בעלי ה XY וה XX (נקבות וזכרים) אמנם בעלי רמת אינטליגנציה שווה אך ההתפלגות שלה היא שונה. בעוד שנשים נוטות יותר לכיוון הממוצע, הגברים לעומת זאת נוטים לקיצוניות. הזכרים סובלים הרבה יותר מפיגור והם גם הרבה יותר בקצה הסקאלה של הגאונות, מר בינוני חשד שזה לא 2 קיצוניות אלא ביטוי שונה של לקות מוחית ולראיה הוא הזכיר את התסמונת שנקראת "תסמונת סוואנט נרכשת" אלו אנשים שקיבלו מכה או פגיעה בראש והפכו מאנשים רגילים ובינוניים לגאונים בתחום ספציפי כמו מתמטיקה, נגינה, זיכרון פנומנלי וכדו'. מוח בריא הוא המשיך להטיח במר גאוני ניחן באינטואיציה טובה, בגמישות מחשבתית, בקריאת תווי הפנים והרגשות, בהבנה חדה של הסיטואציות החברתיות וביכולת תנועתית מרחבית טובה. המוח שלך הוא אמר לו, לא היה שורד בעולם הטבע, עולם שבו המוח צריך לבצע הערכת מצב ולהגיב במהירות, מוח שיבצע חישובי פרבולה על חץ שנורה לעברו – זה יהיה החישוב האחרון של חייו. 

     

    משה פלדנקייז (האיש האגדי שהעמיד את בן גוריון על הראש) הלך יום אחד לבקר את תלמידו שהתגורר בפריז, אותו תלמיד היה צייד של חיות פרא אפריקאיות, כשנכנס לביתו קפץ עליו אריה חזק וגדול והחל ללקקו, האריה הובא מאפריקה כשהיה גור באחד ממסעות הציד שלו. יום אחד חמק האריה מביתו ויצא לשוטט ברחובות פריז למרבה האימה והתדהמה של העוברים והשבים, נלכד האריה ונכלא. למרות שקיבל האריה את כל צרכיו הפיזיים, אויר, אוכל, מים... האריה הבריא והחזק מת כעבור 10 ימים בלבד.
    מדוע מת האריה? מה השתנה בפיזיולוגיה שלו? מה היה חסר לו עד כדי כך שגרם למותו תוך זמן קצר?
    הרהר משה לעצמו: "הייתה חיה בריאה שמתה, כתוצאה מטראומה רגשית. אבל מהי חיה בריאה, אם אריה בריא מת עשרה ימים אחרי שינו פתאומי בחייו?" ("on health", the collected papers of moshe feldemkrais, north atlantic books 2010, p. 53)"
    מה בעצם מבריא את הגוף ומה עושה אותו חולה?
    האם אכילה טבעונית? תזונה מאוזנת? שינה טובה? הימנעות מעישון ואלכוהול? אימון כושר יומיומי? ויטמינים? תרופות?
    אין ספק שכל הדברים הללו חשובים (טוב, כמעט כולם...) וכך יגידו לכם כל הרופאים, אך לאמיתו של דבר אלו הדברים החשובים פחות לבריאותנו, אדם יכול לרוץ מרתונים, לאכול מזון אורגני, להקפיד לישון 8 שעות בלילה ועדיין להיות חולה מאוד אם הוא נמצא בנישואים מורעלים
    אז מה באמת חשוב על מנת לחיות חיים בריאים? גורמים שהעולם הרפואי כלל לא מדבר עליהם והם המכריעים ביותר על הבריאות שלנו:
    אהבה, הכרת תודה, חמלה
    יחסים חברתיים וזוגיים מלאים ומספקים
    מקצוע מספק, שבו אתה מרגיש תורם ונתרם
    ביטוי יצירתי של עצמך
    חיי רוח, אמונה והתנדבות
    חיי קהילה ותמיכה חברתית
    חיי מין תקינים
    התנהלות כלכלית בריאה
    מטופלים רבים תמהים לגבי התשאול הארוך והמקיף שמבצע ההומאופת, לא אחת הם שואלים: איך זה קשור לבעיה שלי? אז מטופלים יקרים, ההומאופת מחפש בדיוק אחר הדברים הללו, פצעים רגשיים התנהלות נפשית בעייתית וגם התנהלות גופנית בלתי תקינה המאמללת את הגוף ואת הנפש – ועל פי הבנת המטופל לעומקו יגיע גם המענה הטיפולי הראוי ואיתו הריפוי המיוחל.
    רפואה שלמה (whole)
     

    סימפוניה
    פיזיקאי: "זה רטט של אוויר"
    מוסיקאי: "זו חוויה רגשית"
     
    דיסק און קי
    כימאי: "זה מתנד גבישי פלסטיק ומתכת"
    דוקטורנט: "זה עבודת הדוקטורט שלי"
     
    רמדי
    מדען: "זה רק מים"
    הומאופת: "זה אינפורמציית ריפוי מופלאה" 
     

    ערב יום השואה
    רבות דובר על חשיבות זיכרון השואה, ניצולי השואה הולכים ומתמעטים, העדויות הופכות להיות יותר דיגיטליות ופחות אנושיות.
    האם השפעת השואה והתקופה האפילה ביותר בתולדות האנושות כבר מאחורינו?
    מסתבר שרחוק מכך, זיכרון השואה נצרב לנו בגנים, פשוטו כמשמעו!
    מחקרים רבים מראים שאבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה. לילדים של ניצולי השואה, של יוצאי מלחמות, פיגועים וכדו' יש נטייה גבוהה יותר למצוקות נפשיות אפילו בדור השלישי.
    אם בעבר חשבו שהגנים שלנו הם מין ברירת מחדל סטאטית וקשיחה, היום מבינים שהגנים שלנו מגיבים לשינויים ורישומים סביבתיים ומשתנים בהתאם. טראומה נפשית, רעב, עישון וכדו' משפיעים על הגנים שלנו ועל אלו שאותם אנו מורישים לילדנו – זה נקרא אפיגנטיקה.
    כשאני מטפל בילדים אני תמיד שואל על מצב האם בזמן ההיריון, ההיסטוריה המשפחתית, אירועים טראומתיים, המידע הזה הוא בעל ערך רב בהבנת מצבו הרגשי, הנפשי והפיזי של הילד. החדשות הטובות הם שניתן להשפיע בעזרת הטיפול ההומאופתי בצורה עמוקה עד כדי כך שנפסיק להוריש לילדנו את הטראומות, הנוירוזות והפוביות שקיבלנו מהורינו במהלך ההיסטוריה.  
     

    פגשתי אותה לפני 4 חודשים, מעונבת, מטופחת, אצילית וחכמה, פניה מקרינות נעימות ומעלימות בקלות את הדרמות שהתחוללו ב 80 שנות חייה, היא הגיעה מחוסרת תקווה כנראה בלית ברירה, לאחר ששום רפואה לא עזרה. היא ניסתה עיסויים ודיקורים, קורטיזון ופרדניזון, כולכיצין ומטוטרקסט אך עדיין סבלה מכאבים עזים בכל הפרקים, כאלו שהפכו את חייה למשותקים. במשך 12 שנים לא היו לה בקרים, הייתה מתעוררת מבלי יכולת לזוז עד שעות הצהריים, כמו לטאה שמפשירה בשמש, רק בשעות אלו הגוף היה יכול להשתחרר מעט, ויכולת התנועה חזרה אליה – עד הבוקר הבא.
    איך אוכל לעזור לזו העלמה?
    האם ייתכן גם אצלה החלמה?
    נתתי לה רמדי, הלכה לדרכה
    התרופה לא עזרה לא הייתה ארוכה
     
    חשבתי ישבתי חפרתי יגעתי, תרופה חדשה לה מצאתי. אתמול הגיעה אלי שוב למעקב, מתברר שכבר 3 חודשים היא לא סובלת משום מיחושים, רק קצת בידיים וגם לעיתים, נהנית בבקרים סתם להיות כאחד האישים.
    ראיתי כבר מקרים מדהימים, לעולם אל יתייאש אדם מן הרחמים. 
     

    שבועת הרופאים הנקראת גם שבועת היפוקרטס, היא שבועה שבה נשבעים הרופאים בתחילת דרכם. בבסיס השבועה מתחייב הרופא להציל חיים, לנהוג בטוהר מידות, לשמור על סודיות רפואית ובנוסחים מודרניים גם החובה לתת טיפול שוויוני לכל אדם.
    השבועה פותחת במילים: "אני נשבע בשם אפולו המרפא, בשם אסקלפיוס, היגיאה ופנקיאה, וכל האלים והאלות עדי כי אקיים..."
    אני מציע להזניח את האלים והאלות ולעדכן את השבועה לימנו אנו:
    * לא ארשום תרופות ואבחונים שאינם חיוניים, לא אחשוף אותם לקרינה או רעלים מיותרים.
    * לא אבצע ניתוחים, אלא רק אם אין כל ברירה אחרת
    * לא אתן לחברות התרופות להשפיע על שיקול דעתי
    * כשאכשל בטיפול, לא אומר למטופליי שלמחלה אין ריפוי אלא אציע להם לבדוק שיטות ריפוי אחרות
    * מידי פעם אסיט מבט מהמחשב ואראה מי המטופל היושב מולי
    * לא אביע צחוק או זלזול כלפי מטופלי גם כשהם מורדמים או דוברי שפה אחרת. "ארור מכה רעהו בסתר"

    רוב הרופאים הם אנשים טובים המבצעים את מלאכתם נאמנה, אך השחיקה המרובה, האכזבה מתוצאות הטיפול, הלחצים המרובים מצד חברות התרופות ובכלל המערכת הציבורית על כל תחלואה יוצרים מצב עגום


    שוקולד, עשוי מעץ הקקאו המכונה "תאוברומה" – "מזון האלים". כשאוכלים אותו במידה יש לקקאו יתרונות בריאותיים רבים, הוא אפילו מכונה מזון על. הוא מכיל נוגדי חמצון מסוג "פוניפנולים" בכמות רבה יותר מיין אדום או מתה ירוק. הוא בריא ללב ולמוח, מעניק הרגשה אופורית מרגיעה ומנחמת.
    יש תרופה הומאופתית המופקת משוקולד, הסיטואציה של האנשים שזקוקים להכנה זו הם אנשים שחוו פגיעה רגשית קשה במעבר חד ממקום עוטף, מוגן ונעים למציאות אכזרית וקשה, כמו גור קיפוד שיונק חלב מתוק וחם מהצד הרך והנעים של אימא שלו כשלפתע היא מפסיקה ומפנה לו את גבה החד והדוקר. זה יכול לקרות אצל ילד שיונק בנעימות כשלפתע אזעקה מחרישת אוזניים מפסיקה את ההנקה והוא מטלטל לחדר המדרגות באימה. בסיטואציות דומות כשמכלול הדברים מתאימים הרמדי העשויה משוקולד יכולה לרכך את המעבר ולהתגבר על הטראומה.
    תנו לה שוקולד, בעזרת מזון האלים אולי לפחות נתנהג כבני אדם. 
     

    "תסמונת אשת העל" (מרג'ורי הנסן, 1984), האישה המושלמת. חליפה מחויטת, תיק מנהלים ביד אחד ותינוק בשנייה. "אין דבר העומד בפני הרצון"  זה המשפט המנחה אותן, הכול נראה מושלם כלפי חוץ: קריירה נהדרת, בעל מושלם, ילדים שלומדים ספרדית ומנגנים בצ'לו...                                                                 עד שהן מגיעות אלי לטיפול ובקושי זוכרות את שמן מחוסר שעות שינה, עייפות ומותשות, רגשות אשמה על כך שלא ראו את תינוקן כבר למעלה מ 10 שעות
    סטרס מרובה, עצבנות, נדודי שינה, כאבי ראש, כיב קיבה וכאבי גב מנת חלקן...
    נשים אלו מאופיינות בתחרותיות ופרפקציוניזם אישי רב לכן הם מבצעות את 2 המשרות הללו, העבודה והבית בתובענות רבה. נשים באופן כללי זוכות לפחות קידום ולהעלאות שכר נמוכות יותר כשלמעשה הם משקיעות מעצמן פי 2 ויותר מאמצים, והלחץ הנפשי גובר...
    הן הגברים והן הנשים נוטים לראות את המעמסה הכפולה כבעיה של האישה בלבד, התשישות יוצרת מתחים בין בני הזוג עד כדי גירושין (ואז הבעיה מחריפה כאם חד הורית), מחקר הראה שכל מטלה שהגבר ביצע בבית הפחיתה ב 3% את נטיית אשתו לערער בגירושין (גברים: לתשומת לבכם!).
    הבעיה היא עמוקה יותר מהעזרה הטכנית, גם כשגבר עוזר מאוד בבית הנשים רואות את עצמם כאחראיות לכול, הם דרוכות ומתוחות שהדברים יתבצעו כמו שצריך, שהבעל לא שכח לאסוף את הילד, לקבוע תור לרופא (להומאופת כמובן J ), להגיע לאסיפת הורים, לדאוג לשיעורי הבית והמבחנים, לזכור את ימי ההולדת של כולם...
    נשים לעיתים קרובות דואגות לצרכי אחרים מנסות להיות הכול יכול עבור כולן ושוכחות את עצמן עד שאשת העל קורסת מאפיסת כוחות
    ואף על פי כן מחקרים רבים מראים כי נשים המשלבות קריירה ומשפחה הן מאושרות ובריאות יותר
    אם כך מה אתם חושבים הפתרון?

    יום הכיפורים
    יום הכיפורים השנה חל ביום השוויון הסתווי, אחת משתי נקודות בשנה בהם נפסק המאבק התמידי בין האור לחושך בין מזרח למערב, והשמש שוהה בדיוק 12 שעות מעל כיפת השמים. הספינקס במצרים נבנה כך שפניו מביטות אל הזריחה ביום השוויון, והאינדיאנים חצבו מערות מיוחדות המדגישות את העניין. יום הכיפורים בעצמו הוא יום השוויון, יום שבו נקהלים כל עמך ישראל זבי חוטם ומלאים כרימון, קורטוב של דבש ומלח סדומית, עומדים לפני עילת העילות וסיבת הסיבות, וליום אחד נפתח דף חדש שבו כולם בלבן ונעלי בד כולם זכאים לצאת מהיום הזה נקיים וטהורים. לכן תוקעים בשופר בסוף יום הכיפורים, זכר ליובל "וקראתם דרור לכל יושביה" הרב גורן היה קורא ליום הכיפורים "ראש השנה לחירות האדם"
    גמר חתימה טובה 

    אחד מהעצים המרתקים ביותר בטבע הוא עץ הבמבוק, צמח בעל יכולת התחדשות מדהימה, הראשון להתאושש אחרי הטלת פצצת האטום על הירושימה, הוא גדל בקצב מסחרר של כמעט 50 ס"מ ליום, קיים בו מנגנון של שעון ביולוגי מתוחכם המונה מחזורי זמן מדויקים של 120 שנה בהם הוא גדל, מוציא חוטרים ומעניק לדובי הפנדה את מזונן היחיד, כעבור 120 שנה הוא מוציא פריחה ומת.
    יש תרופה הומאופתית שמופקת מעץ הבמבוק היא מתאימה לאנשים נוקשים, מתוחים, חסרי גמישות הסובלים מכאבי גב וצוואר. אנשים שמרגישים שהם במרוץ אחר התחייבויות, עבודה, כסף, מוגבלים ומנותקים מהצד הנכון של החיים, מהצרכים הנפשיים שלהם. אנשים המחפשים וזקוקים לתמיכה. 

    אלפי שנים שהאנושות עוסקת במה שמכונה "תורה הגמול", הקשר או חוסר הקשר בין חובות האדם כלפי אלוהיו או האלים אותו הוא עובד לגמול או לחוסר הגמול לפחות זה הנראה לעין.
    הגמרא במסכת ברכות מספרת על משה ששואל את האל: "מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו?" דיו רב נשפך על מנת לבאר את הסוגיה הזו.

    מה אומרים המחקרים בנידון?
    אם נניח שהתנדבות היא אחת מתכונות "הצדיק", יותר מ 30 מחקרים קפדניים קובעים באופן חד משמעי שההתנדבות מאריכה את החיים, מפחיתה באופן ניכר מחלות לב, מפחיתה דיכאון ומשפרת את הבריאות הפיזית והנפשית.
    מה ההסבר לכך? כנראה שההתנדבות גורמת לתחושה שאתה חלק מדבר גדול, של משמעות, היא קשורה לתחושת שביעות רצון וסיפוק רב וגורמת ליצירת קשרים חברתיים וקהילתיים שגם הם תורמים רבות לבריאות
    בספרו "זורבה היווני" כותב ניקוס קאזאנצאקיס: " הדרך היחידה להצלת נפשך היא המאבק להצלת האחרים"
    אני נפרד לזמן מה לטובת שירות מילואים תמהיל מעניין של שירות חובה עם תחושת התנדבות 

    אמפתיה
    כשמטופל מרגיש שהמטפל מקשיב לו, רוב קשב, ללא שיפוטיות, יוצר מרחב נקי שבו המטופל מספר את הסיפור שלו, הסיפור הרבה פעמים כואב וקשה, אבל שזה נעשה במרחב נעים, המטופל לפעמים בפעם הראשונה גם מאזין לעצמו, מקשיב לעצמו. והאנרגיה הזו יוצרת ריפוי.
     
    אמפתיה (2)
    בפוסט הקודם ראינו שיש מתאם מובהק בין רמת האמפתיה של הרופא כלפי מטופליו ומידת הצלחת הטיפול ומניעת סיבוכים. אך האם אפשר לשרוד בכלל בלי אמפתיה אהבה ויחס, בלי חיוך או ליטוף? קיסר האימפריה הרומית פרידריך השני ערך ניסוי על ילדים מאומצים, מטרת הניסוי הייתה לגלות מהי שפת הקודש ע"י כך שהוא ימנע מהתינוקות המאומצים כל קשר וורבלי או רגשי, לא לשיר להם או לשחק איתם, לא לנענע או לחייך וכך הוא חשב הוא יגלה מהי השפה שבה הם ידברו כשהם נקיים מהשפעות חיצוניות – שפת הקודש. הם קיבלו טיפול מסור בכל הנוגע לצרכים הבסיסיים שלהם כמו מזון, שינה והיגיינה. תוצאות הניסוי היו עגומות במיוחד – כולם מתו!
    אחת התאוריות המובילות כיום המאוששת במחקרים רבים היא "תאוריית ההתקשרות" התאוריה טוענת שצרכים הרגשיים כלפי התינוק, קשר עין, חיבוק, שיר, אמפתיה, נשיקות וכו' חשובים להישרדות לא פחות מאשר מתן מזון. תשומת לב הוא צורך הכרחי וחיוני להתפתחות והישרדות הילדים ולכן שעות רבות של "הזנחת מסך" יכולים לגרום לקשיי למידה, הפרעות נפשיות, קושי בוויסות רגשות, פגיעה במערכת החיסון ועוד. בכולנו יש חלקיק מאותם תינוקות, גם מבוגרים זקוקים לקשר אנושי חם ואוהב לבריאותם הפיזית והנפשית "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם..." 

    כל מחלה, סימפטום, תופעה שגופנו מייצר תכליתו אחת – להגן על גופנו מנזק גדול או חמור יותר או להמריץ את גופנו בפעולות ניקוי כנגד זיהומים ורעלים שונים. כל דיכוי של סימפטום הן ע"י תרופות כימיקליות (drugs) הן ע"י תרופות "טבעיות" יוצר פגיעה במנגנון הריפוי העצמי ועלול ליצור מחלות כרוניות. גם סימפטומים של מחלות כרוניות שידוכאו באגרסיביות ע"י תרופות / ניתוחים וכדו' יובילו לבעיות כרוניות עמוקות יותר.
    קל יותר לראות זאת במחלות אקוטיות שבד"כ מתבטאות בסימנים הבאים: חום, שלשול, הקאות, שיעול, נזלת, זיעה, דלקתיות, פריחה וכו'... בנקל אפשר להבין שאלו מנגנוני ניקוי בריאים וחשובים כנגד זיהומים ורעלים שנמצאים בגופנו. הקאה – זו הדרך הטובה להיפטר ולנקות את הזיהום ממערכת העיכול העליונה. שלשול – במידה והזיהום הצליח לרדת מטה. שיעול – מנגנון ניקוי של מערכת הנשימה וכך הלאה...
    אין מעשה נואל יותר מאשר לדכא את תהליך הניקוי המבורך הזה ע"י תרופות: "נגד שיעול", "נגד שלשול", "נגד בחילות והקאות" כל אלו הם נגד הגוף. ריפוי אמיתי אמור להיות "בעד". לאפשר לגוף לפעול בצורה חופשייה על מנת לרפא את עצמו – וזו חכמתה של הרפואה הטבעית.
    במהלך האבחון ההומאופתי ההומאופת מאזין בקשב רב למילים בהם משתמש המטופל, מעבר לתנועות הגוף, צורת הישיבה, המחוות, עוצמת הקול והטון שבהם נאמרים הדברים, למילים עצמם יש משמעות רבה. בספר בראשית נאמר "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". אונקלוס תרגם את המילים "נפש חיה" לרוח ממללא כלומר מהות האדם היא "רוח מדברת".
    האם הדיבור מבטא אך ורק הלך נפשי ורגשי בו נמצא המטופל? מה לגבי הפן הגופני?
    ג'ורג' לייקוף מדען מאוניברסיטת קליפורניה אומר שתחושות עמוקות מהחוויה האנושית מתבטאות בצורה גופנית וכך מוצאות את מקומם בשפה. "בכל חלקי המוח שלנו קיימים חיבורים לגוף, לא תיתכן מחשבה בעלת משמעות שאינה מקיימת קשר כשלהו עם הגוף".

    שאדם אומר "אני רותח מזעם" באמת טמפ' הגוף שלו עולה, ושהוא "עומד להתפוצץ" לחץ הדם שלו מרקיע. הקדמונים הבחינו שבשעה שהם מאוהבים מאוד הלב שלהם פועם בחוזקה ומכאן הקישור בין הלב ואהבה. ואיך קשורים חום לחיבה וקור עם ריחוק? המגע האוהב הראשוני עם ההורים והקרבה אליהם מאופיינת בחום פיזי של טמפ' גופם. מכאן שאדם "חם" הוא אדם "לבבי" (אותו הלב שמשמש רק כמשאבה באופן פונקציונלי). "אני מרגיש יותר מאוזן נפשית" – באוזניים מצויים אברי חישה האחראים על שיווי משקל. "תחושת בטן" "עור של פיל" ועוד... יש דקויות רבות מספור למילים בהם אנו משתמשים, גוף האדם הוא יחידה הוליסטית אחת בעלת השפעות הדדיות במערך השלם של גוף ונפש, "מוות וחיים ביד הלשון" גם במובן שהלשון שלנו מורה האם אנו בכיוון של בריאות וחיים או חלילה של חולי. 

    במהלך שנה אחת מגפה אחת קטלה בין 50-100 מיליון בני אדם, המחלה שקטלה לא פחות מ 5% מאוכלוסיית העולם בשנים 1918-1919 הייתה מחלת השפעת. זן קטלני זה קטל ב 25 השבועות הראשונים מס' דומה למקרי המוות מנגיף האיידס במשך 25 השנים הראשונות שלו. היו מס' ערים שהאוכלוסייה בהם הושמדה כליל.
    אין כאן פרסומת לחיסוני שפעת, ממש לא!!!


    אני דווקא רוצה להדהים אתכם בנתונים מרשימים שטופלו ע"י רופאים הומאופתיים באותה המגיפה:

     

    • מנתונים השוואתיים שנאספו בקרב 26,795 מקרי שפעת שטופלו ע"י רופאים הומאופתיים עולה ששיעור התמותה היה 1.05% בעוד שממוצע התמותה אצל הרופאים הקונבנציונליים עמד על 30%-40%.
    • 30 רופאים מקונטיקט דיווחו על 6,602 מקרים שטופלו בעזרת הומאופתיה רק 55 מהם מתו (פחות מ 1%)
    • שיעור ההחלמה בבית החולים ההומאופתי הלאומי במחוז קולומביה בארה"ב היה 100%
    • בניו יורק נאספו נתונים על 17,000 מטופלים שטופלו בעזרת ההומאופתיה, שיעור התמותה היה פחות מ 4%
    • רופא הומאופת מוושינגטון דיווח על 6 נפטרים מתוך 3600 מקרים שטופלו בעזרת ההומאופתיה
    • דר' אלפרד רוברט שירת כקצין רפואה (והומאופת) בצבא ארה"ב והצטרף לאניית מלחמה דיווח על טיפול ב 81 חיילים חולים – כולם הגיעו ליעדם, בספינה דומה עם רפואה שונה 31 חזרו בארונות.
     
    חולים בשפעת? הרבו בשתייה, מנוחה, המעיטו באכילה והקשיבו לגופכם בד"כ הוא יודע מה צריך לעשות
    "בְּסַעַר בְּיוֹם סוּפָה" (עמוס)
    רוחות מנשבות בעוז, גשמים, שלג, קור מקפיא. סערה? סופה?
    בלשוננו סערה וסופה הן מילים נרדפות אך מבחינה מטאורולוגית סופה היא חזקה יותר מבחינת מהירות הרוח וגובה הגלים, גם שמה יעיד על הסוף העלול לבוא על האדם שנקלע לתוכה.
    גם האדם חווה במהלך חייו סערות נפש, זה יכול להיות בעקבות אבל, גירושין, איבוד מקום עבודה, פציעה קשה וכדו'
    לאדם הבריא יש מנגנוני התמודדות עם מצבים אלו, בדומה לנח שמסתגר בתיבה המוגנת בזמן המבול, כך האדם מתכנס בתוך עצמו, מפחית מכוחות הנפש גירויים מיותרים. גם בעל חיים בזמן מחלה פורש לצד, לא אוכל ולא שותה עד שכוחות החיים שבים אליו ואז הוא קם במלא עוזו. זוהי נסיגה זמנית ומנגנון בריא של כוחות הנפש.
    לעיתים סערת הנפש הופכת לסופה של ממש, המשאבים הפנימיים לא מצליחים לרומם אותו מנקודת הנפילה. הטיפול ההומאופתי מאפשר ליצור ריפוי פנימי עמוק בצורה עדינה וטבעית
    אם אתם מרגישים שהסערה שמתחוללת בחוץ היא כאין וכאפס לזו המתחוללת בנפשכם אתם מוזמנים ליצור קשר 
    האם המוח על 100 מליארדי תאי העצב שבו משמש ברובו למחשבה? להגות? לפיצוח תרגילי מתמטיקה? הסיבה היחידה למורכבותו וגודלו של המוח היא תנועה. כל התקשורת שלנו כלפי הסביבה מתבצעת באמצעות היכולת לבצע תנועה שרירית מוטורית: דיבור, שפת גוף, שפת סימנים, כתיבה. יש רכיכה ימית בעלת מוח שמאפשר לה לנוע בים ברגע שהיא מגיעה למחוז חפצה הדבר הראשון שהיא עושה היא מעכלת את המוח שלה ומשתמשת בו לאנרגיה.
    מחשבים יכולים בקלות לנצח בני אדם בשחמט, לחשב חישובים מסובכים תוך שניות, אך על מנת להזיז את כלי השחמט ולסדר אותם במקומם בקלות ואלגנטיות כל ילד בן 4 יפגין יכולות טובות יותר ממיטב הרובוטים המתוחכמים ביותר, לשחק טניס או לחבוט בכדור בסיס בכלל לא באופק.
    80% מהנוירונים במוח ממוקמים באזורים ששייכים לתנועה איך זה משפיע על האדם המודרני שכביכול "מפעיל את הראש" ועוסק פחות ופחות במלאכות יד? המחקרים מראים באופן גורף שככל שהאדם עסק פחות בידיו וככל שהוא פחות תנועתי עלתה בצורה ניכרת רמת הדיכאון עד שנהפכה כמעט למגפה בחברה המערבית. העבודה בידיים מפעילה מעגלים עצביים רחבים במוח, בימנו כשיש איש מקצוע לכל דבר, רובנו לא תופרים ולא סורגים, לא משפצים ולא צובעים, לא עודרים ולא בונים – ולכן חלקים גדולים במוח מתנוונים. במאה ה – 19 המליצו הרופאים לנשים לסרוג כתרופה לתסמיני חרדה, מלאכת הסריגה מייצרת שימוש ניכר בחלקי המוח. מחקר שנעשה בקרב 3,500 נשים הראה קשר ברור בין סריגה להפחתת תסמינים שליליים כמו דיכאון.
    מי שגידל פעם אוגרים עכברים שרקנים וכדו' יודע שעל מנת לשמור על בריאותם כדאי להחביא להם את המזון ולתת להם להתאמץ כדי למצוא אותו. בעלי חיים שהקערה עם האוכל מונחת לידם מראים סימני חולי ושעמום (גם כשהטלוויזיה מרצדת מולם).
    רוצים לשמור על בריאותכם? נועו, הרבו בפעילות גופנית, במלאכת יד, אל תגידו אין לי זמן – ההגדרה העמוקה של המושג זמן היא תנועה של חומר במרחב, ותנועה היא הסימן המובהק ביותר לחיים. 
    החופש הגדול מזמן להורים רבים את צמד המילים: "משעמם לי", הורים רבים נחרדים לשמע צמד המילים ומיד כל העולם עומד על רגליו על מנת להפיג את השעמום. הפתרון הזמין כמובן עבור מרבית הילדים הוא להידבק למסכים, שעות רבות של זמן מסך, אין רגע דל.
    השעמום הוא החוויה שבזכותה החיים שלנו מעניינים. כמו שללא רעב לא נוכל ליהנות מאוכל טוב, וללא צמא לא נבין את תחושת הרוויה המרעננת, ללא רגעים של שעמום לא נוכל ליהנות מריגושי החיים, מקריאה, מלימוד ושאר הרפתקאות שהחיים מזמנים. שעמום הוא המנוע ליצירתיות. ראסל אומר שהיכולת להתמודד עם שעמום חיונית לחיים מאושרים, ניטשה קישר בין היצירתיות לשעמום.
    הילדים של היום פחות בוהים וחולמים בהקיץ, בעבר חשבו שמצבים כאלו הם תקלה נפשית חמורה, פרויד כינה אותם אינפנטיליים ונוירוטיים. אך למעשה מחקרים מראים שנדידת מחשבות מועילים מאוד מבחינה נפשית, הם מתכון ליצירתיות ופתרון בעיות, הם תורמים לאינטואיציה בריאה וחיבורי מחשבה מעמיקים. בלעדיהם ארכימדס כנראה לא היה צועק אאורקה! כשהוא שקוע באמבט.
    יחד עם זאת יש אנשים או ילדים ששרויים במצב של שעמום מתמיד ללא קשר לרמת הריגושים או הגירויים סביבם, מצב זה דורש טיפול. להומאופתיה יש 110 הכנות הומאופתיות שונות לטיפול ואיזון המצב הזה.