פוסטים-2
  • אחד מההישגים האנושיים הגדולים של האנושות הוא גילוי מבנה ה DNA ע"י ג'יימס ווטסון ופרנסיס קירק (פרנקלין ועוד), אותו מבנה סלילי שמרכיב כל תא חי בעולם, המשמש כהוראות הפעלה לייצור חלבונים ובעצם את כל מרכיבי החיים. במשך שנים רבות המדע והתקשורת המדעית פמפמו לנו את רעיון הדטרמיניזם הגנטי שהבריאות שלנו מוכתבת מהגנטיקה שירשנו. שינוי הפרדיגמה התרחש בסיום פרויקט מיפוי הגנום האנושי בשנת 2003 כשהתברר שגוף האדם מכיל רק 23,688 גנים בלבד. מספר זעום של גנים שאין ביכולתם לספק את האינפורמציה העצומה לקיים את המורכבות העצומה של גופנו.
    הפתרון לכך מצוי במילה מתילציה, אותות שמגיעים מהסביבה ומתחברים לגן, אטום של פחמן המחובר ל 3 אטומים של מימן ותפקידם להדליק או לכבות את הגנים, במה שקרוי אפיגנטיקה.
    למרות שהקוד הגנטי הוא קבוע ולא משתנה, הפעלה וכיבוי הגנים מאפשרות מיליוני וריאציות אפיגנטיות שמושפעות כמעט מכל גורם אפשרי: תזונה, פעילות גופנית, זיהום אוויר, אלכוהול, עישון, אור השמש, בקטריות, וירוסים, פטריות, רעלים, אקלים וגם מחוויות רגשיות, מנטליות, נפשיות ורוחניות. ולכן החיבור בין התודעה לגוף יכול לייצר שינויים עמוקים ברמת הגנטיקה. למעשה אנחנו מבטאים רק 1.5% מהגנים שלנו. הגנים הם רק פוטנציאל מסוים, על פי רוב אינם גזירת גורל (למעט במקרים מסוימים כמו תסמונת דאון וכדו').
    אורח החיים ישפיע על תאומים זהים החולקים מטען גנטי זהה באותו האופן ששימוש בטלפונים ניידים מאותו דגם שיוצרו באותה השנה יושפעו מאופן השימוש בו, מאפליקציות שיותקנו עליו, ומתנאי השמירה או ההחזקה שלהם.
    מחקר שבדי שעקב אחרי 23 גברים שמנמנים ויושבניים שהחלו לבצע פעילות גופנית מצא שהם שינו 7,000 גנים, השינויים האפיגנטיים הללו יכולים לעבור בתורשה גם דורות קדימה.
    שהגוף נמצא במצב של תעוקה מתמשכת, ויסות הגנים שלנו פועל להישרדות ומגננה, פחות גנים מופעלים לריפוי, לתיקון ולתהליכי בנייה. שינויים אפיגנטיים יכולים להיות מהירים מאוד, רגשות שליליים כמו כעס, עויינות, אגרסיה, שנאה, תסכול... יכולים מהר מאוד לווסת גנים לפגיעה בגוף אך גם רגשות חיוביים, מדיטציה, יוגה, תפילה וכדו' יכולים לווסת גנים התומכים בבריאות באותה מהירות.
    ככל שאנחנו בסטרס מתמשך וחיים בהישרדות, אנחנו יותר עסוקים במימד החומרי של קיומנו, שלמותנו הפיזית, יותר קשורים לזמן ולמרחב. האם אנחנו בריאים? יש לנו מספיק כסף? הקיום הוא אנוכי יותר, עסוקים בחשש על זמננו הקצוב (זמן) וגופנו המתפרק (מרחב).
    ככל שאנחנו רגועים שלווים ונינוחים, אנחנו נוטים יותר לחשוב על המעבר, על הרוח, על האחר, על יצירה ותרומה.

    חג הסוכות שמצד אחד מוגדר כחג שמתוחם בזמן ובמרחב, נראה לכאורה נוקשה כמו הצופן הגנטי, אך שלל הגוונים, הצבעים, הקישוטים הוא אין סופי, הוא מבנה עראי שמאפשר לצפות מתוכו אל הכוכבים ואל האינסוף, חג שבו אנו קוראים את מגילת קהלת, מגילה שגורמת לנו לעצור את שטף החיים ולהרהר על משמעותם, האם הבל הבלים המה או סוף דבר הכול נשמע... כי זה כל האדם
  • רבים מגיעים אלי עם תלונות של עייפות חולשה ואנרגיה ירודה על אף שכל הבדיקות (האפשריות במסגרת הנורמה) תקינות. רמת הברזל וספירת הדם, רמת ויטמין בי 12 ובלוטת התריס, כך גם לחץ הדם ועוד, אין בנמצא סיבה פיזיולוגית מדידה שנותנת פשר לרמת האנרגיה הנמוכה בה מצוי האדם.
    מבלי להרחיק לכת לאריסטו ואפלטון, תפיסת המציאות המודרנית עוותה אודות לשני אנשים: רנה דקארט ואייזיק ניוטון שיצרה חלוקת דואליסטית בין חומר ותודעה. הפיזיקה הניוטונית מסתכלת על העולם באופן מכאני פשוט ומצליחה לחשב תאוצה של קוקוס שנופל מעץ אך נתקלת בבעיה בחקר החלקיקים התת אטומים שמתנהגים בצורה שונה לחלוטין מהעולם החומרי הנתפס לעין הניוטונית.
    המטופל שמגיע אל הרופא, באופן תת מודע מגיש אליו את גופו כמו שאדם מגיש את רכבו לטיפול במוסך כשהתפיסה הדואליסטית נטועה עמוק במחשבתו, כשלרוב הוא לא יודע שהוא מצוי באשליה תפיסתית שגם המכונית שלו וגם גופו כלל אינם חומריים. אם עושים זום אין למרכיבי החומר הבסיסי נראה שהאטומים, אלקטרונים, פרוטונים, פוטונים, קוורקים... הם למעשה 99.999999999999 של ריק, למעשה החלל הזה הוא לא בדיוק ריק אלא שדות של אנרגיה ואפילו אינפורמציה.
    כל אטום מרכיב מולקולות שמרכיבות כימיקלים שמרכיבות תאים ואיברים ואת הגוף כולו, לכל אטום כזה יש חתימה אנרגטית רמה אנרגטית שמושפעת מהמון גורמים בין היתר התודעה שלנו, כשאנו במצב בריאותי תקין הגוף פועל בתדר גבוה, ניתן לראות אנשים מוארים שמחים ונמרצים, כמו ילדים שמתרוצצים כיון שרמות האנרגיה שלהם גבוהות כמו גם אנשים מופלאים שמסוגלים ליצור מצבי תודעה מיוחדים שמאפשרים להם במידת מה להתגבר על מצב ההוויה החומרי הרגיל של גופם, כאלה שמצליחים לשהות במי קרח קפואים דקות ארוכות, לבלוע סכינים חדות, לצלול דקות ארוכות מתחת למים ובמצבי סכנת קיצון גם להרים מכונית כדי להציל אדם קרוב. לא הגוף לבדו (שריר) הרים חומר (מכונית) אלא מצב תודעה מסוים שיצר מצב אנרגטי מסוים שהשפיע על החומר.
    כיון שיש תנועה מתמדת בין חומר לאנרגיה בין גל לחלקיק ככל שהתודעה שלנו היא יותר "חומרית" אנחנו הופכים ליותר חלקיקיים ופחות גליים, נתונים יותר להשפעות האנטרופיה הופכים חולים ומתפרקים, קשה לתחזק 6 טריליון פעולות פיזיולוגיות בשנייה ללא גורם רוחי, אנרגטי שמנצח על כל הסימפוניה הזאת.
    לכן דברים שברוח משפיעים יותר מכל על הבריאות שלנו, משמעות קיומית, רוחניות, אהבה, זוגיות טובה, מוסיקה, תפילה, קהילה, התנדבות ועוד, כזאת גם היא ההומאופתיה, היא יכולה להיכנס לתווך הזה שבין החומרי לאנרגטי ולהשפיע לטובה, טובה מאוד.
  • מרכיבי הבריאות כוללים אספקטים רבים: שינה טובה, פעילות גופנית, תזונה טובה, פעילות רוחנית, הימנעות מעישון ואלכוהול, זיהום סביבתי, כימיקלי ועוד, אבל אם צריך לבחור דבר אחד שלדעתי הוא החשוב ביותר זהו רגש הכרת הטוב, רגש ההודיה התודה
    "מחקר הנזירות" הוא מחקר רפואי ארוך ומתמשך שהחל בשנת 1986 על 678 נזירות קתוליות שחקר את תהליכי ההזדקנות והאלצהיימר אצל נזירות בנות 75-102 שחיו בתנאים הומוגניים, עם תזונה וסדר יום דומה. המחקר כלל מסמכים אוטוביוגרפיים שכתבו הנזירות על חייהן ונסיבות הצטרפותן למנזר כשהיו צעירות וכן בדיקת מוחותיהן לאחר שנפטרו. בקידוד המילים והרגשות שהביעו הנזירות בצעירותן נמצא מתאם מובהק בין ביטוי (ויכולת הביטוי: שטף, מורכבות) של רגשות חיוביים, הכרת תודה, שביעות רצון ותקווה לבין אריכות חיים, בריאות טובה ומניעת אלצהיימר.
    רגש ההודיה מפחית רגשות שליליים אחרים, תסכול, דכאון, טינה וקנאה ומגביר חיוביות כללית, חוסן נפשי וגופני. אדם שחי בהודיה והכרת הטוב חייו לא מתקבלים כמובנים מאליהם, ולכן זווית ההסתכלות על החיים נעשית אופטימית יותר. זה לא דבר שקל לבצע, אנחנו מתוכנתים באופן אבולוציוני לחפש את הסכנות, האיומים, לחשוד, לנקום. לכן אנחנו צריכים לפתח את מידת הכרת הטוב באופן יזום, יומיומי, קבוע ומתמשך.
    המילה הראשונה שהאדם היהודי אומר כשפוקח את עיניו היא "מודה" קודם מודה, אחרי זה אני.
    "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ד' עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה", אפשר לומר שאורח חייו של היהודי סובבים כולם סביב רגש התודה, מעל 100 פעמים ביום האדם מברך ומודה. הוא מודה על נשמתו וחייו אבל גם על מנעליו, הוא מודה לפני שהוא מתחיל לאכול וגם לאחריו, הוא מודה אחרי עשיית צרכיו על הטוב ועל המוטב.
  • וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ
    המון מטופלים מגיעים אלי עם יבלות, יבלות שונות ומשונות מכל המינים וכל הסגנונות וכמעט כולם מתארים את אותו התיאור, "הופיעה יבלת (או כמה) הלכתי לרופא, הרופא צרב (שרף, הקפיא, לייזר) אותם ומאז הם התרבו והתפשטו יותר ויותר".
    למה?
    מה שלא הורג, מחשל. זהו חוק טבע. אחרי שריפת יער היער יצמח שוב ויהיה בריא וחזק יותר. זהו עקרון ההורמזיס שכתבתי עליו לא מעט. כל סטרס פיזי שמופעל על הביולוגיה האישית או הסביבתית מייצרת חוסן, זה חלק מהעיקרון האבולוציוני. היחשפות מתונה לחום או קור, פעילות גופנית, או רעב גורמת לגוף להסתגלות והתייעלות. במשך אלפי דורות הביולוגיה שלנו הייתה מחווטת ומכוילת להתמודד עם זמנים של מצוקה: רעב, חום או קור, מצבים שהצריכו בריחה או המלטות מתוקפים או רדיפה מהירה אחרי טרף. במצבים כאלו תאי הגוף שלנו מתייעלים באופן מידי וגם באופן אפיגנטי שמשפיע על הדורות הבאים. שהתאים שלנו נמצאים במצוקה, למשל בזמן פעילות גופנית או צום, מאגרי האנרגיה מדלדלים הסטרס גורם לגוף לייצר תאים בריאים ויעילים יותר. התאים מייצרים יותר מיטוכונדריה שזה אברון מופלא שמהווה את תחנת הכוח והאנרגיה של התא, תא שיש לו DNA משלו. מחקרים מהשנים האחרונות קשרו אותו למצבים נפשיים ולתהליכי הזדקנות (אלצהיימר, פרקינסון, דיכאון). המיטוכונדריה במצבי מצוקה יוצרת שרשרת של פעילות תאית שמעודדת צמיחה ותיקון של תאי עצב וסינפסות ובקיצור הגוף הופך להיות בריא יותר פיזית ונפשית.
    עולם השפע והנוחות שבו אנו נמצאים מאתגר מאוד את מערכת הריפוי והבקרה של הגוף, אדם יכול לעבור חיים שלמים בנוחות מקסימלית ללא רעב או צמא, ללא היחשפות לקור או חום חריגים ומבלי להזיז את הגוף יותר מידי ולהתאמץ מה שמוביל למחלות רבות.
    באופן דומה הטיפול ההומאופתי הוא סוג של סטימולטור שמגרה את הגוף למצוקה הורמטית (מלשון הורמזיס) שמפעילה את כוחות הריפוי הטבעיים הקיימים בנו, עדיין חובה עלינו לחשוף את הגוף לסטרס מתון, להוציא אותו מאזור הנוחות, להיחשף לקור, לשהות בסאונה, לצום מידי פעם וכמובן לעשות פעילות גופנית.
    נחזור ליבלות, כמונו וכמו כל מערכת ביולוגית אחרת הם מתחזקים ומתייעלים כשמפעילים עליהם סטרס חיצוני, זה מוביל לשגשוגם והתרבותם. הדרך הכמעט יחידה לטפל בהם היא ע"י חיזוק הגוף ומערכת החיסון, מערכת מתוחכמת שיודעת להתמודד עם פולשים חיצוניים כמו וירוסים שגורמים ליבלות, הטיפול ההומאופתי יעיל באופן יוצא דופן בטיפול ביבלות כך שרוב מוחלט מהמטופלים נרפאים באופן מהיר.
  • "לא טוב היות האדם לבדו"
    האדם הוא יצור חברתי וחברותיות משפיעה על הבריאות ברמה העמוקה ביותר, לא פחות משינה טובה, תזונה ופעילות גופנית.
    ספר בראשית פותח ביצירה ההרמונית של בריאת העולם ומכל המופלא הזה צורמת הניגודיות של צמד המילים: "לא טוב". מה יכול להיות כל כך לא טוב בשלמות האלוקית הנבראת? "היות האדם לבדו".
    הישגיה הכבירים של הציביליזציה האנושית קשורות קשר הדוק בין קבוצות של אנשים בודדים הפועלים יחדיו, החל מאבן הבניין הראשוני של המשפחה שהולך ומתרחב לקהילה לשבט ללאום. טקסים והלכות רבות נועדו לחזק את הקשרים המשפחתיים/ קהילתיים/ לאומיים. טהרת המשפחה, שבת, חגים ומועדים, תפילות ובתי כנסת, כשרות ואבלות. פגיעה במוסדות השבריריים הללו יכולה להביא להתמוטטות החברה כולה כפי שההיסטוריה מלמדת.
    יחסי אמון ידידות ואהבה מעצבים סדר חברתי המבוסס על כבוד הדדי שמאפשר קיום חברה בריאה, אך אם נצלול עמוק יותר נוכל להיווכח שכל זה משפיע על בריאותינו אפילו ברמה המולקולרית.
    מוחנו, מחשבותינו, התנהגותנו ובריאותנו מעוצבות ע"י מערכות יחסים חברתיות ברמה הביולוגית. מחרקים ועד בני אדם, מי שמבודד מגביר את הסיכון שלו למוות מוקדם. מערכת החיסון של אנשים בודדים שונה דרמטית מאנשים בעלי מערכות יחסים עשירות ותקניות. הבדידות פוגעת במערכת החיסון ומגבירה דלקתיות, ודלקתיות כרונית מגבירה את הסיכון למגוון רחב של מחלות כמו סוכרת, סרטן, דלקות פרקים, קרון, ואפילו אלצהיימר ודיכאון. למעשה בדידות מהווה סכנה גדולה יותר מהשמנת יתר חולנית והיא דומה בהשפעתה לעישון כבד.
    הישרדותנו תלויה במערכות יחסים חברתיות יותר מכל יונק אחר ולכן זה השאיר בנו חותם ביולוגי גנטי אבולוציוני.
    כשם שצמא מאותת לנו על סכנה קיומית ומעורר בנו את הצורך לחפש מקורות מים לשתייה והמצוקה הגופנית לא תעלם עד אשר נרווה את צימאוננו. כך גופינו מתוכנת להגיב במצב של בדידות. בדידות בימי קדם היוותה מצב סכנה כיון שהאדם הבודד שהתרחק מהשבט היה חשוף לסכנות מרובות של פגעי הטבע, טורפים, שבטים עוינים ולמעשה במצב של בדידות הגוף נוקט בצעדי מנע מקדימים ויוצר דלקתיות עוד לפני שהגוף חווה פציעה פיזית העלולה לגרום לחדירת חיידקים (ומכבה חלק לא נצרך של מערכת החיסון, למשל בהגנה על וירוסים העוברים במגע בין בני אדם). הדלקתיות הזו חיונית לגוף להגנה זמנית מפני תקיפה. אך בעולם המודרני, בדידות ומצב סטרס כרוני של דלקתיות היא מזיקה הרבה יותר מאשר מועילה.
    בדידות לא נמדדת בכמות האנשים סביבך, בדידות היא מצב סובייקטיבי יותר מאשר אובייקטיבי, אנשים יכולים להרגיש בודדים גם במסיבה מוקפת חברים, יש כאלה הזקוקים למערכות חברתיות מרובות ויש כאלו שמועטות אך כך או כך "לא טוב היות האדם לבדו".
  • פרדיגמה
    ישנה אשליה רווחת בציבור שהמדע הוא התפתחות רציפה של למידה הדרגתית, של ידע מצטבר שבו כל גילוי חדש מתקן ליקויים קודמים, משפר את הידע ומוביל להתקדמות הולכת וגדלה. כמו מגדל של לבנים שעליו מוסיפים לבנה אחר לבנה, נתבך אחר נתבך. סוג של צמיחה אורגנית של הידע האנושי גמד על כתפי ענקים.
    לא!
    המדע מתקדם יותר כמו פיצוץ של המגדל, מיטוטו, החרבתו והשמדתו ומתוך החורבות צומח מדע חדש. כך טוען ובצדק פילוסוף המדע תומס קון בספרו "מבנה המהפכות המדעיות" (1962). פרדיגמה מדעית נוטה להשתרש ולהתקבע, אפשר לראות זאת גם בניהול משבר הקורונה ברחבי העולם, ברגע שקונספציה תפסה, לא בנקל אפשר לשנות אותה. מדענים מוערכים שדעותיהם או רעיונותיהם מנוגדות לפרדיגמה הופכים להזויים ומוקצים. לכל פרדיגמה יש כשלים וצדדים עיוורים וכאשר מצטבר ידע מדעי חדש שאינו בר הכחשה מגיעה משבר ומתרחשת מהפכה שמסתיימת בהמרת הפרדיגמה עד המהפכה הבאה. כך גלילאו ניתץ את האסטרונומיה של תלמי, המהפכה הקופרניקאית את העולם הגאוצנטרי להליוצנטרי, המהפכה המיכאניסטית הניוטונית שהתנפצה על תורת היחסות של איינשטיין שאלוהיו לא משחק בקוביות שהתנפצו עם עקרון אי הוודאות של הייזנברג וכ"ו
    מדע הוא לא מציאות אידיאלית של התקדמות הדרגתית וקבועה לקראת האמת אלא הוא פיצוץ בלתי מבוקר של כל האמת שהייתה ברשותנו והחלפתה באמת אחרת, המותאמת יותר למציאות.
  • מי שעוקב אחרי אתלטים שם לב ששניות לפני מאמץ עצים הם לוקחים כמה נשימות מהירות ועמוקות, מה פשרם? באחד הפוסטים הקודמים* ראינו את השפעת השאיפה / נשיפה על המוח אך האם הוא משפיע גם על הלב?
    פעולת השאיפה היא הופכית לפעולת הנשיפה בהשפעתה על הגוף. בזמן שאיפה עמוקה אנו מפעילים את מערכת העצבים הסימפתטית (sns) היא מגרה את בלוטת האדרנל להפריש יותר אדרנלין, מניעה דם אל השרירים, מעלה את לחץ הדם ומאיצה את קצב הלב. בפעולת הנשיפה אנו מעוררים את מערכת העצבים הפרא סימפתטית (pns), מערכת שאחראית על רגיעה, האטת קצב הלב וירידת לחץ דם. כך שלמעשה בכל נשימה (שאיפה/ נשיפה) אנו מגרים את 2 המערכות.
    ברוב שעוני הספורט או בעזרת טלפונים חכמים מסוימים ניתן למדוד את רמות המתח שבה נמצא האדם, המדידה מתבססת ע"י מדד שנקרא "שונות קצב הלב" – Heart Rate Variability (HRT). בניגוד למה שהיינו חושבים, הדופק לא אמור לדפוק כמו שעון, המרווח בין 2 פעימות עוקבות אינו זהה ולמעשה ככל שהשונות גדולה יותר זה מעיד על מצב נפשי וגופני טוב יותר. ע"י מדידת המרווח והתנודתיות בין פעימה לפעימה שמושפעת כאמור מקצב הנשימה ניתן להעריך את המתח שבה נמצא האדם. לכן כשמתרגלים מדיטציה או יוגה או סתם רוצים להירגע אנו מבצעים נשימות עמוקות כשהדגש על נשיפה איטית וארוכה יותר מהשאיפה.
    היכולת לווסת את מערכת העצבים האוטונומית משפיעה על רמת הבריאות הנפשית והגופנית, שונות קצב לב נמוכה/ חוסר התאמה בין הנשימה לקצב הלב יכולה להוביל לשלל מחלות גופניות ונפשיות. אנשים מוכי טראומה סובלים מ HRT נמוך ולכן התגובות שלהם למצבי סטרס הם לא פרופורציוניות.
    ניתן לשפר את שונות קצב הלב ע"י פעילות גופנית כמו ריצה ממושכת, יוגה ותרגול אומנויות לחימה.
    עכשיו מובן מדוע אתלטים לוקחים כמה שאיפות קצרות ועמוקות, לפני ביצוע המאמץ הם דורכים את גופם בשטף אדרנלין.


  • בראשית היו קיימים השמיים והארץ והנהרות וההרים והעמקים ושמש חיממה פני תהום וכוכבים חגו בלילה. זה היה יקום חרישי ודהוי ללא צליל וצבע, עולם נטול טעמים וניחוחות רגשות ותחושות, עד שנבראו המוחות. ברגע שנבראו המוחות נצבע העולם בשלל צבעים, רגשות ותחושות, מנגינות טעמים וניחוחות. אך העושר החושי המופלא שירד לעולם הביא אתו גם פחדים, חרדות סבל וכאב.
    הכאב הוא חוויה סובייקטיבית של המוח, חווית הכאב היא סוג של אשליה במהותה והיא מרתקת באופייה. גם כשאדם דורך על מסמר הכאב אינו מגיע מרקמות הגוף הפגועות, מערכת העצבים לא מעבירה כאב. הכאב מיוצר במוח כמנגנון התראה שמשהו לא תקין.
    אם אפשר לתאר זאת בנוהל נדב"ר צה"לי זה יראה כך:
    קודקוד (המוח) כאן גפרור (חייל) עבור
    כאן קודקוד עבור
    נדקרתי ברגל (חיל רגלים)
    הקודקוד (אונה פרונטלית) חושב (נו מה), הוא נדקר כבר בעבר מחרקים לא נורא
    קודקוד למשנה תורן (חובש) חבישה קלה והמשך תנועה (הפעלת כאב מינורי)
    כעבור חצי שעה הגפרור צונח, מסתבר שמדובר בהכשת נחש.
    כעבור חודשיים:
    קודקוד מגפרור עבור
    כאן קודקוד
    נדקרתי ברגל (מענף פצפון)
    הקודקוד (שוב חושב, פעם שעברה הגפרור כמעט מת), מזעיק את התאג"ד ואת כל כוחות הרפואה שהוא יכול לגייס. (כאב מועצם ומוגבר).
    הכאב אינו פרופורציונלי לחומרת הפגיעה, הכאב אינו מעיד תמיד על מיקום הפגיעה, המוח מייצר כאב בהתאם לרמת האמונה, הפחד או החרדה בה מצוי האדם.
    נבדקים שמסתכלים על אור אדום בזמן כאב יחושו בכאב גדול יותר מנבדקים שיסתכלו על אור כחול. נבדקים גם יכולים להרגיש כאב מדומה כשהם מאמינים שהיד (התותבת שלהם בניסוי) נחתכת בסכין (נוירוני מראה).
    מטופלים רבים באים אלי במטרה להסיר כאב (כאב כמילה כללית לסבל, חרדות, מחלות), כפי שראינו כאב הוא מנגנון התראה, האם נכון לדכא אותו? איך העולם שלנו היה נראה ללא סבל וכאב? הרי כל ההתקדמות וההתפתחות האנושית על המצאותיה המרובות הם ניסיון להתגבר על כאב. חקלאות, תחבורה, רפואה, פוליטיקה, מדע, כל דבר שאנו עושים בבסיסו נובע מהרצון להפחית את הסבל.
    אדם ללא כאב, ללא רעב וצמא, כשכולו עונג תמידי היה שוכב במיטה מרגע לידתו עד יום מותו ומעביר את חייו בקיפאון.
    לפעמים אני שואל את המטופלים, לשם מה אתה רוצה להתרפא? נניח ולא יהיו מגרנות והכל יהיה בסדר, מה תעשה עם החיים? הסכנה הגדולה מדיכוי של סימפטומים היא שהאדם ימשיך בחייו כרגיל. המיחושים, הכאבים, ה dis-ease מנסים להסיט אותך ממסלול חיים בעייתי, מלחיות חיים חסרי משמעות. אנשים נולדים כיום למחשבה שהחיים אמורים לספק להם אושר, מה החיים יספקו לי במקום מה אני אמור לספק לחיים, מה אני מצפה מהחיים במקום מה החיים מצפים ממני.
  • נהרות של דמע זלגו בגמר היורו המותח. דמעות של עצב על לחיו של הניגף ודמעות של שמחה בארץ המגף.
    צאצאי אדם וחווה הם היחידים בטבע שדומעים מרגש. אנשי המערב בוכים יותר מאנשי המזרח, נשים יותר מגברים ותינוקות בני יומם אינם מזילים דמעה כלל למרבה ההפתעה.
    מה פשר הדמעות? העיניים נשטפות ב 120 ליטרים של דמעות בשנה וכל דמעה שונה מחברתה. יש דמעות שתפקידם הגנה (גז מדמיע), לחלוח, חיסוניות וניקוי העין. ויש דמעות שנובעות מרגשות: דמעות של הישג כפי שניתן לראות אצל ספורטאים, דמעות של חיבה וריגוש של אהבה, דמעות של התפעמות ויופי למראה הטבע או למשמע מוסיקה מרגשת ויש גם דמעות של צחוק מתגלגל.

    פרופ' אוריאנה ארגון טוענת שבכי נובע מהצפת רגשות והוא נועד לווסת אותם, אחרים טוענים שמדובר בסוג של כניעה, איתות כימי ויזואלי לקרבה חברתית, לקבלת אמפטיה ואהדה ועוד. מכלול ההסברים מראה שאנו עדיין לא מבינים לעומק את מורכבות עולם הרגש האנושי.  
    תסמונת שיוגרן היא מחלה אוטואימונית שפוגעת בין היתר ביכולת לייצר דמעות (ורוק), אצל חלק מאנשים הסובלים מהתסמונת יש גם פגיעה ביכולת לחוות רגשות (אלכסיטמיה).
    הבכי קשור לפעילות של מערכת העצבים הפארסימפטטית התורם לתחושת רוגע שחרור פורקן והקלה.

    "הנביא ישעיהו אומר: "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי יְהוִה דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים" דמעות מבטאות את היותנו אנושיים, פגיעים, בני תמותה.

     
  • אנשים רבים מרגישים שבהירות מחשבתם עמומה איטית וקהה כשהאף שלהם נסתם, רבים אחרים מכנים אדם רפה שכל בתיאור הגנאי "סתום".
    חוש הריח הוא החוש הקדום ביותר והשפעתו עלינו היא עצומה. 5 הטעמים הבסיסיים של האוכל שאנו אוכלים מתורגמים לאלפי ניחוחות של טעמים בזכות מולקולות שמגרות את קולטני הריח. שדרים של התאמה זוגית, גועל, פחד, סכנה מועברים אלינו דרך חוש הריח. ריחות מעוררים בנו זיכרונות וערגונות רגשיים עזים (אפקט פרוסט).
    החשיבה מתחילה מהאף
    מחקר שהתפרסם בכתב העת nature human behavior גילה שהמוח פועל טוב יותר במצב של שאיפה מאשר בנשיפה. החוקרים ניטרו את נשימתם ואת הסנכרון המוחי (חיבוריות) של הנבדקים בזמן שעלו על שאלות. החוקרים מצאו שהיכולת לענות נכונה על השאלות גבוהה יותר בזמן שאיפה מאשר בנשיפה, הממצא השתקף גם בגלי המוח. במילים אחרות המוח פועל טוב יותר בשאיפה.
    חשוב לציין שההשפעה מורגשת בזמן של פחות מ 200 מילישניות כך שאין קשר לרמת החמצן במוח.
    מתרגלי מדיטציה ויוגה מודעים לכך כבר אלפי שנים
    סובלים מפוליפים, אדנואידים או אף סתום? טפלו בזה כדי לשאוף להגשים את שאיפות חייכם.
  • הכניסו את עצמכם למצוקה
    הרווחה שרוב בני האדם מצויים בה כיום עם המזגנים הדולקים 24/7 והמים החמים בברזים, עם שפע תזונתי ונוחות גופנית היא אנומליה למצב התפתחותנו האנושי. בריאות הוא מצב דינמי של מאבק בין רווחה למצוקה, בין מחסור לשפע, בין גורמי סטרס והיכולת להתגבר עליהם (עוד על כך בתגובה הראשונה).
    ההשתנות הזו היא מהות החיים החל מהנשימה הראשונה שלנו: בה הריאות שואפות/ נושפות והדם/הנפש רווי/עני בחמצן. והלב מתמלא/מתרוקן מדם. כך גם הרעב והשובע, הרוויה והצימאון, העייפות והערות. עד לעונות השנה המשתנות, חום/ קור, יובש/לחות – מאבק מתמיד. הגנים שלנו נדלקים או נכבים בתהליך של אפיגנטיקה בהתאם לתחושות איום, סטרס או מצוקה שהיו מנת חלקנו מאז ימי קדם. הגבלה קלורית של עכברים (ולא רק) תביא להארכת חייהם. כדי למנוע ניוון וחולי ולדרבן את המערכות שלנו לבריאות מיטבית כדאי להכניס את הגוף שלנו למצוקה מידי פעם, חזקה ואינטנסיבית אבל לא כזו שהורגת אלא רק כזו שמחשלת. אם אתם בריאים: צומו מעט מידי פעם, היחשפו לחום קיצוני (סאונה) ולקור קיצוני (מקלחות קרות). התעמלו לפרק זמן קצר בעצימות גבוהה ובדופק מקסימלי. נסו להחזיק את הנשימה עד כמה שניתן. תפרגנו לעצמכם קצת מצוקה, אל תהיו סטריליים מידי במגע עם העולם, תנו למערכת החיסון להיחשף לעולם. כל אלו יעוררו את הגנים שלכם ואת מערכות הריפוי לפעול בצורה תקינה וטובה.
  • על חיסונים ונפש חסונה
    פסיכונוירואימונולגיה היא מילה ארוכה שעוסקת בקשר שיש בין המצב הנפשי שלנו למערכת החיסון, רבות כתבתי אודות הקשר בין מצבנו הנפשי לבריאותנו הגופנית. תזונה, שינה מספקת, פעילות גופנית, הימנעות מעישון ואלכוהול כולם חשובים לבריאותנו אבל מעל כולם הגורמים החשובים ביותר לבריאותנו אלה גורמים שמערכות הבריאות נוטות פחות לשים עליהם דגש: אהבה, חמלה והכרת הטוב, יחסי קהילה וחברה, עיסוק מקצועי מספק שבו אתה מרגיש תורם ונתרם, סקרנות וביטוי יצירתי, רווחה כלכלית, יחסי מין תקינים וכיוצא באלו. כל אלו חשובים גם בהתמודדות עם מחלות אקוטיות, כמו למשל מחלת הקורונה. והנה באו החיסונים ושינו לכאורה את התמונה, שתי זריקות ואתה מוגן. האמנם? כבר 30 שנים בודקים את השפעותיהם של מצבים מנטליים על מערכת החיסון. ב 2018 צוות חוקרים מאוניברסיטת נוטינגהם שבבריטניה עקב אחר עשרות נבדקים שקיבלו חיסון נגד שפעת. הצוות עקב בקפידה אחר השינה שלהם, התזונה, הפעילות הגופנית ומצב רוחם. במעקב אחר רמת הנוגדנים שפיתחו הנבדקים עלה שבאופן שולי יש תרומה מסוימת לאורח החיים ובין רמת הנוגדנים והתגובה החיסונית של הנבדק, אך הגורם המכריע ביותר היה מצבם הנפשי של הנבדקים.
    הממצאים הללו חזרו על עצמם גם במחקרים אחרים: אצל סטודנטים לרפואה (לחוצים יותר או פחות) שקיבלו חיסוני צהבת או נערות שקיבלו חיסונים לאדמת, יעילות החיסון הייתה קשורה לרמת הביטחון עצמי והנוירוטיות שלהן. לא משנה באיזה חיסון מדובר נמצא קשר ישיר בין מצבים נפשיים לתגובה של מערכת החיסון. חוסר שינה או פעילות גופנית, עישון השמנה וצריכת אלכוהול גם יוצרים תגובה חיסונית מוחלשת אבל כנראה שהסיבה המרכזית לכך היא שמצבים אלו נובעים לא פעם ממצב נפשי בעייתי.
  • עולם התעופה בשנות ה 60 וה- 70 של המאה הקודמת חוה התפתחויות טכנולוגיות משמעותיות. מחוגים חדישים ואמצעי בקרה מתוחכמים נכנסו לשימוש על מנת להגביר את בטיחות הטיסה. בדצמבר 1978 התרסקה טיסה 173 של יונייטיד איירליינס, דו"ח חקירת התרסקות המטוס הוביל למסקנה מפליאה, המועצה הלאומית לבטיחות בתחבורה קבעה שהגדלת השיפורים הטכנולוגיים שהיו אמורים להגביר את בטיחות הטיסה יצרו את האפקט ההפוך ולמעשה השיפורים הטכנולוגיים הגדילו את תאונות התעופה. (מדענים בנאס"א שבחנו את ההתרסקות הגיעו למסקנה שאימון, הכשרה ושיתוף פעולה מיטבי ומהיר בין צוותי האוויר יביא לשיפור בטיחותי)
    אנטרופיה
    ככל שמורכבות של מערכת גדלה, גדל הסיכון לכשל. החוק השני של התרמודינמיקה קובע שבמערכת סגורה תמיד המצב הנתון ינוע מסדר לאי סדר, כמו ששמעון פרס פעם אמר: "אפשר לעשות חביתה מביצים אבל לא ביצים מחביתה". הנטייה הטבעית היא לחוסר סדר, הסדר מושג בהשקעת אנרגיה רבה.
    גוף האדם מורכב לאין שיעור ממטוסים, אבל רמת המורכבות היא לא רק טכנית היא מהותית. סטנלי מק'ריסטל, מבחין בין שני סוגים של שיבושים במערכת, שיבוש מהסוג המסובך ושיבוש מהסוג המורכב. שיבוש מהסוג המסובך דומה למערכת בעלת רכיבים רבים כמו מטוסים, שעונים, מכוניות, מחשבים, שאם נבין את המערכות על כלל חלקיה נדע לתת מענה לתהליכי האנטרופיה ולמנוע ממנה להשתבש. שיבוש מהסוג המורכב דומה למערכות בעלות רכיבים דינמיים ומשתנים שלא ניתן לצפות אותם מראש כמו מערכות כלכליות, חיזוי מזג אוויר, מלחמות וכמובן גוף האדם. היומרה להתייחס אל גוף האדם כעל מערכת מסובכת במקום להבין שגוף האדם היא מערכת מורכבת גורמת לכך שהרבה פעמים הטיפול או הניסיון ליצור סדר במקום אחד יוצר מורכבות או חוסר סדר גדול יותר במקום אחר והגדלת האנטרופיה.
  • הם יכולים לשרוד דקות ארוכות ללא אוויר וגם לא מעט זמן ללא ראש, יש אומרים שהם יכולים לשרוד אפילו פצצה גרעינית אז למה הם כל כך חסרי אונים כשהם נופלים על גבם?
    זה מכבר ידוע שלתיקנים יש אופי, חלקם ביישנים, חלקם אמיצים, הם מסוגלים לקבל החלטות מורכבות והם גם מפגינים דמיון מפתיע לבני האדם. חייו של פרופסור רוברט זיונק היו מלאי מהמורות, הוא ברח עם משפחתו לוורשה, הוריו נהרגו בהתקפה אווירית, רגליו נשברו, הוא נשלח למחנה עבודה, ברח, נתפס, נשלח לכלא צרפתי, נמלט, צעד 900 קילומטרים עד שהגיע לאנגליה. חלק ממחקריו היו על "האצה חברתית" במודל שנקרא "תאוריית הדחף". בני האדם וגם בעלי חיים מגלים ביצועים טובים יותר כשיש אחרים בנוכחותם, שצופים בהם. הם רצים מהר יותר, מנגנים יפה יותר, כותבים טיעונים טובים יותר, גם נמלים חופרות פי שלושה מהר יותר כשהן עובדות לצד נמלים אחרות אף כשהן לא משתפות פעולה זו עם זו. מצד שני סדרת ממצאים דווקא הראו את ההיפך, שנוכחות אנשים דווקא יכולה לפגום בביצועים, כך גם אצל בעלי חיים. מבולבלים?
    זיונק גרס שההבדל נעוץ ברמת המורכבות של המשימה, ככל שהמשימה פשוטה יותר, או שהאדם מאומן לבצעה באופן כמעט אוטומטי רמת העוררות עולה וביחד אתה טיב הביצוע, אך אפקט הפוך יתרחש במשימה עם רמת מורכבות גבוהה או אצל אדם לא מנוסה. ריצה לעומת חניה ברוורס, קשירת נעליים לעומת עניבה. כדי לבדוק זאת הפרופסור השורד לקח קבוצת שורדים – תיקנים אמריקנים ובנה להם 2 מבוכים, האחד פשוט וללא פניות, השני מורכב יותר. הוא בדק את תגובת התיקנים פעם אחת עם נוכחות תיקנים אחרים ובאחר ללא (צינור שקוף/ כהה, הם ברחו מהאור). כפי שהוא צפה התיקנים אצו רצו מהר יותר במבוך הפשוט בנוכחות הקהל ואיטי יותר במבוך המורכב. הוא גילה שהעוררות הזו בבסיסה ביולוגית, נוכחות של אורגניזמים אחרים מהווה איום אצל בעלי חיים שמחיש את הביצוע הפשוט אך מעכב את המורכב. בני האדם מורכבים יותר, התדמית, הרושם שהם יוצרים, איך הם ישפטו בעיני אחרים, כל אלה יוצרים השפעה גדולה על תפקודם לטוב או למוטב.
    " כשאתה רק מנסה ליצור רושם, זה בדיוק הרושם שאתה יוצר."
  • דונלד טראמפ וג'ו ביידן מייצגים בעיני הציבור הרחב שני ייצוגים שונים של תהליכי חשיבה. האחד אינטואיטיבי, מהיר, שולף, אמוציונלי, אינסטינקטיבי, אסוציאטיבי ואילו השני איטי, שקול, סדור, מאומץ, מודע. למעשה שני ייצוגי חשיבה אלו קיימים בכולנו בשלב תהליכי קבלת החלטות. הפרופסור דניאל כהנמן בספרו הפנומנלי "לחשוב מהר לחשוב לאט" מכנה אותם כמערכת 1 (טראמפ) ומערכת 2 (ג'ו הישנוני – מערכת זו מצריכה קשב והשקעת אנרגיה רבה ולכן היא איטית ועצלה). גם טראמפ וגם ג'ו חשובים לנו בקבלת החלטות אך מתי יש יתרון לכל אחד? השימוש במערכת הטראמפית בעלת יתרון בקבלת החלטות כשהאינפורמציה מרובת משתנים, עמומה, כשהידע לא נגיש ואין נהירות של סיבה ותוצאה, במערכות מורכבות כמו השקעות בבורסה, עם מי להתחתן (מלניה?), ואיזה מדיניות תהיה טובה יותר למצרים של אחרי מובארק. לעומת זאת במצבים שבהם יש מיעוט משתנים, שמוגדרים היטב, ויש בהירות למצבי סיבה ותוצאה למערכת הביידנית יש יתרון, למשל בקניית מחשב. ניתן לשקול ולהשוות בצורה הגיונית, רציונלית ואינטלקטואלית איזה מעבד טוב יותר בהתאם לתקציב, נפח הזיכרון, התצוגה הגראפית ועוד.
    פרופסור פיליפ טטלוק ניתח במשך 20 שנים מעל 89 אלף תחזיות של מומחים מתחומים שונים, כלכלה, ממשל, תרחישים פוליטיים ועוד, מסתבר שככל שהמומחה היה נחשב לבעל מומחיות גדולה יותר כך התחזיות היו גרועות מהממוצע, פחותים מניחוש אקראי. הטבע המשתנה של ההתנהגות האנושית הופכת את הניבוי לבלתי אפשרי. אף אחד לא חזה את האביב הערבי או את קריסת ברית המועצות, לפחות לא המומחים הגדולים שמריצים מודלים "מחושבים" (מערכת 2). הסיכוי הגדול יותר נמצא דווקא באינטואיציה של האדם מהרחוב (מערכת 1). גם בתחום הכלכלה פרופ' כהנמן הראה שתחזיות המומחים גרועות מניחוש בהטלת מטבע. על "בעיית המומחה" ניתן לקרא רבות גם אצל נסים ניקולס טאלב. כי כמו שכתב פרידריך אייק זוכה פרס נובל שום כוח חישובי הקיים בעולם לא יכול להתמודד עם המורכבות של מושא המחקר האנושי בעניינים כמו כלכלה, פוליטיקה וממשל ובכלל החברה האנושית. שעות אנו מקשיבים בקשב רב למוצא פיהם של פרשנים ומומחים באמצעי המדיה השונים, דעתם ברוב המקרים שווה לכל אדם מהיישוב ולעיתים אף פחותה מזו.
    אדמונד ברק כתב שהנטייה הרציונלית המופשטת טומנת בחובה מלכודות רבים, מומחים מלומדים טען "מגלים את מלא חולשתם וכזבם של יסודות המדעים האלה, ומה מועטה מידת אי הוודאות השוררת בטובים שבהם... שורש הווייתם של רוב הדברים יישאר עלוף רזים לעד, וגם המסקנה הוודאית ביותר שלנו, בנקודה מסוימת, סופה שהיא טובלת באפלת אי ודאות ואף בסתירה".
    גוף האדם, על מורכבותו הרבה, נפשו ונשמתו העמוקה, נמצא לדעתי בתפר בין שתי המערכות, ניתן לבצע בדיקות מעבדה, לשקול ולמספר, להשוות ולכמת מדדים שונים, זהו שימוש במערכת 2, אך ברוב המקרים זו תהיה תוצאה סטטיסטית. מאחורי המספרים עומד אדם, מערכת נפשית ברמת מורכבות אינסופית שלה אין גישה מלאה לניתוח רציונליסטי קר, כאן יש להשתמש לא רק במערכת 2 אלא גם במערכת 1 בבואנו לתת סעד ומזור ולהבין במקצת את האדם העומד מולנו.
    הערה: השימוש בטראמפ/ג'ו אינו מתייחס לאישים הפרסונליים זהו קוריוז והפוליטיקה אינה מענייננו בפוסט זה.
  • האם אפשר לאלף כלבים להריח אדם חולה קורונה? להשתמש בהם בשדות תעופה לאתר חולים במהירות ובכך לאפשר את פתיחתם של נמלי התעופה מבלי להסתמך על בדיקות מסורבלות (לעת עתה).
    בעבר העריכו שבני האדם מסוגלים להריח כ- 10,000 ריחות שונים, מתברר שהאדם הממוצע יכול להריח למעלה מטריליון ויש כאלה שחוש הריח שלהם מפותח הרבה יותר מזה.
    חוקרים בשוודיה מצאו שבני אדם מריחים באופן שונה כשמערכת החיסון שלהם נלחמת, חוקרים מגרמניה גם הצליחו לסווג ריחות שונים שנגרמים מחיידקים שונים כמו אליקובקטר פילורי, פסאודומונס ועוד. גם מחלות שונות ברי חיזוי ע"י ריח זמן רב לפני התפרצות המחלה כמו למשל מחלת פרקינסון. אנו יודעים שכלבים מאומנים יכולים לאתר ריחות של חולי סרטן ריאות, שחלות ומעי הגס. מה לגבי הרחה של רגשות? סדרת מחקרים הראו שגם לרגשות ספציפיים יש את הריחות שלהם. בד"כ במחקרים אלו תורמי הריחות (חולצות מיוזעות) היו גברים, שנוטים להזיע יותר והמריחות הן נשים, שחוש הריח שלהם מפותח יותר. המחקרים הראו שנשים מגיבות לריחות שנלקחו מגברים במצבים שונים כמו פעילות גופנית, מצבי שמחה, חרדה ופחד הן ע"י מחוות הפנים והן ע"י סריקות FMRI מוחי. פרופ' פאוז מגרמניה ליקטה דגימות ריח מ 4 סוגי מצבים: גברים במצב נינוח או אגרסיבי, נשים במצב נינוח או אגרסיבי, אותם הריחו נסיינים בזמן שהפעילות החשמלית במוחם נמדדה במכשיר EEG. המחקר הראה שתגובות הגברים לריחות דגימות הזיעה "האגרסיביות" היו די מתונות. ואילו אצל הנשים מכשיר הEEG  הראה שתגובתן של הנשים לריח הזיעה האגרסיבית של הנשים היה מתון, אך תזזיתי חד ומוכן למגננה כשהן קיבלו להריח את דגימת הגברים האגרסיביים. מחקרים אחרים הראו שנשים שניתנו להם להריח ריחות של גברים זרים לעומת של בני זוגן (כמובן שכל המחקרים הן מבוקרים כפולי סמיות) הראו שגבר זר מעלה את רמת הורמוני הלחץ (רמת קורטיזול בבדיקת רוק) ואילו של בני זוגן הפחית אותם. המחקרים העמיקו הלאה גם למבחני אישיות, התאמה זוגית, משיכה מינית ועוד. אין ספק שמחקרים על חוש הריח עוד בראשיתם אבל כבר מתקבלת תמונה מרתקת. אני לא יודע האם כלבים יוכלו לזהות חולי קורונה, אך אם אתם מכירים מישהו שמחקר כזה יכול להצית את דמיונו ולהביא למימושו אתם מוזמנים לשתף